העמק דבר על ויקרא · פרק 26 · פסוק 39

והנשארים בכם ימקו בעונם. הנשארים יכירו שחוטאים במה שרודפים זא״ז בשנאת חנם. והוא חטא המושכל אפילו שלא עפ״י דעת תורה:

בארצות איביכם. ישכילו כי זה החטא עוד גדול יותר כאשר המה בארצות אויביכם וגורם רעה רבה משהיה אותו החטא בארצם. ומבואר מזה הלשון שלא חשבו לעון אלא מה ששונאים זא״ז והוא גרוע ביחוד בארצות אויביהם אבל לא יתודו כלל על שאינם שומרים את התורה ומצות שהיא גרוע יותר אם היו בא״י. משום שלא חשבו זה לעון בדעתם כי התורה איננה נוהגת כלל בחו״ל כמש״כ לעיל:

ואף בעונות אבותם אתם ימקו. עוד יצר להם על עונות אבותם. אשר המה חטאו בהיותם בא״י ונתרחקו עי״ז מהשגחת הקב״ה ומא״י ומשום שהיו סבורים שיהיה להם טוב יותר ועתה יתודו ע״ז המחשבה ויצר להם וימקו בצערם ע״ז הרצון שהיה לאבותם ועתה נוגע גם להם שהמה מרוחקים מהקב״ה ומא״י. וזהו לשון המקרא בעונות אבותם אתם. שנוגע להם אע״ג שאין להם עון לפי דעתם. וזה מאמר הושע הנביא ב׳ ט׳ ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם וגו׳ ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה. ופי׳ מאהביה הוא מלכת שמים ושארי מזלות שבקשו אבותם בהיותם בא״י. וכשגלו מתחלה קוו שמכ״מ בחו״ל ישיגו מאהביהם אלה לטוב להם. אבל כשיראו שהם אבודים בגוים יבקשו את ה׳ אלהיהם. וימקו על עון אבותם בא״י: