זרע חומר שערים וגו׳. והנה יש להסביר טעמא דהאי דינא אע״ג שמכ״מ חק הוא שהרי אין נ״מ בין פרדסות סבסטי בין חולת המחוז כדתנן בפ״ג דערכין מכ״מ ה״ז ככל חוקי התורה שעיקרן בטעם והפרטים חקה כמש״כ הרמב״ן כ״פ. וע׳ תוס׳ פסחים ד״ל ע״ב בד״ה התורה. ונראה משום דגזרה התורה שאם לא יגאל המקדיש ומכרה לאחר יוצאת לכהנים ביובל. וא״כ אין כדאי להקונה להשביחה שהרי לא יטול מן הכהנים את השבח. כמו המוכר שדה אחוזה שמקבל השבח מן הבעלים כמש״כ לעיל כ״ה כ״ח. וא״כ אין כדאי לאדם לפדות מן הקדש אלא באופן שלא יעבדה מש״ה איננה שוה אלא בזרע שעורים שא״צ עיבוד רב. וממילא אפילו כשהבעלים גואלין א״צ ליתן יותר רק החומש. שהרי אין לה שווי ביותר לשום אדם מש״ה בשדה מקנה קי״ל כחכמים דפודין בשוויה משום שאם ישביח הפודה שמין לבעלים:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 27 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c