ואותו תשבורו. והדר מבאר הכתוב מהו כל אשר בתוכו. היינו מכל האוכל וגו׳. ויותר היה לכתוב וכל כל״ח אשר יפול מהם אל תוכו תשבורו. וכל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל וגו׳ אבל משום שהיה במשמע תשבורו מצוה לשברו. וכמו שהוצרך הכתוב למעט בתנור וכירים יותץ שאין הכונה דמצוה לנתץ אלא טמאים יהיו לכם כפרש״י להלן בשם הת״כ. אבל בשאר כל״ח הייתי אומר שחובה לשבור מש״ה כתיב אחר טומאת אוכלים כדי לכתוב ואותו תשבורו. ויבא מזה דיוק הא דתניא בת״כ ואותו לאפוקי מדכתיב בזב וכל אשר יגע בו הזב ישבר. דגם שם היה ס״ד דמצוה שישבר. מש״ה כתיב בשרצים ואותו לאפוקי נגע בו הזב. ואח״כ למדים בשרץ הקל מק״ו מזב שאין בו מצוה כך הוא בת״כ. ולפי הפשט דייקינן משנוי לשון המקרא דה״פ דרק באוכל אין עצה ליטהר כלל אבל ואותו כל״ח יש עצה שתשבורו ויהי טהור:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 11 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c