לאמר אלהם. לאלעזר ואיתמר. כ״ה ברבה ואע״ג דגם אל אהרן לא היה הדבור אלא למשה שיאמר לאהרן כפרש״י. וכמו שביארנו בס׳ שמות ז׳ ח׳ שאהרן לא היה שומע כלל אפילו הדבור שהיה עם משה בצדו. מ״ע ודאי היתה מועלת עמידת אהרן שמן הצד. ונמצא פי׳ ואל אהרן בשעה שהיה אהרן עומד בצדו והיה איזה הערה גם עליו אבל לבני אהרן לא נגע באותה שעה הדבור כלל. אלא היה המצוה שיאמרו להם ביחוד. והטעם נראה משום שבאלו הפרשיות תלוי עיקר ההוראה בישראל וכמש״כ להלן מקרא מ״ז יע״ש. ואי׳ בברכות דס״ג ב׳ ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. וזהו להיות מורה הוראה בישראל. ובשביל שקצף משה על אלעזר ואיתמר ושתקו בשביל זה נתייחדו להורות בישראל. וע׳ בסמוך:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 11 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c