ואתכם אזרה בגוים. להרחיק אתכם ממנה שלא תשובו לא״י כשיסולקו האויבים ממנה לאחר שיכבשוה ויחריבוה. ע״כ תהיה ההשגחה שהגלות יהיה בפזור מעט כאן ומעט כאן וכדתניא בת״כ כאדם שהוא זורה שעורים במזרה ואין אחת מהם דבקה בחברתה ומש״ה יהיה קשה לשוב. עוד והריקותי אחריכם חרב. בין מקום שיגלו בין א״י יהיה בעלי חרב שלא יניחום לשוב מגלותם ולעבור דרך ארצם. ואם לא היו ניזורים מעט מעט היו יכולים לשוב אח״כ מגלותם ולהלחם ולעבור דרך החרב. אבל כאשר אזרה אתכם וגם אחריכם החרב מעתה והיתה ארצכם שממה. אפילו מאוה״ע כי אחר שיהיו בטוחים שלא תוכלו לשוב אז ילכו גם המה מא״י ותהי׳ הארץ שממה לגמרי:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 26 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ועריכם יהיו חרבה. לא כמו חרבן הראשון דכתיב לעיל שאינו חרב אלא מישראל המשגיחים על ישובה. אבל עוד ישבו אוה״ע בה משא״כ אח״כ ילכו גם אוה״ע וישארו הערים חרבה ממש בלי יושב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c