כי כל איש אשר בו מום. לאו דוקא בכהן העובד בבהמ״ק זה הדין כמו אזהרת בגדי כהונה וקידוש יו״ר שכל אלו פסולין נקרא פסולי זרות. שבזמן שאין כך ה״ה כזר. וא״כ בבמה שזר כשר גם אלו כשרים. אבל בע״מ אפילו ישראל בבמה שכשר אסור כשהוא בע״מ והכי ידוע ברבה פ׳ נח ור״פ אחרי. דנח כשיצא מן התיבה נעשה בע״מ ונפסל לעבודה:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 21 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
איש עור וגו׳. החמור חמור תחלה. מתחלה הזהיר הכתוב על נולד משוכה במומו וגלוי לכל שהוא עיקר במומין כדאי׳ בבכורות דל״ז דמום רע לא מיקרי אלא בגלוי המנוולו. מש״ה מה שגלוי יותר ה״ה חמור וע׳ מש״כ בספר דברים ט״ז כ״א:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c