העמק דבר על ויקרא · פרק 24 · פסוק 4

על המנורה הטהורה. לא שיקח הבזיכין ליתן בהם שמן ופתילות באהל העדות כשהם בידו. אלא בשעה שהבזיכין על המנורה יתן השמן והפתילות ומכ״מ הוצרך המקרא להזהיר שתהא ההכנה באהל מועד דבל״ז היה אפשר להוציא את המנורה ולהעריך שם. ע׳ לשון הרמב״ם פ״ט מהל׳ ביאת מקדש ה״ז לפיכך אם היטיב את הנרות והוציאן לחוץ כו׳. והנה הזהיר הכתוב שיעריך אהרן ובאמת כשר גם בהדיוט כדכתיב בפ׳ תצוה. אלא לא בא הכתוב כאן רק לצורך הענין המדובר בו שיתעסק בזה אהרן במועדים כדי שיחול גם עליו שפע הלכות להורות לב״י. והרי גם הוא נצרך לבעל תלמוד כדאי׳ במדרש קהלת עה״פ מלך לשדה נעבד דבעל משנה נצרך לבעל תלמוד. ולא בכ״מ מועיל סברא ודמוי מילתא למילתא ואמר כאן על המנורה הטהורה שמשמעו כי תכליתה אינו אלא כשהיא טהורה ולא נתקלקל כח רוחני שבה בטומאת הדור. וכמו שהיה בסוף בית שני. וכבר נתבאר הכל בספר שמות כ״ה ל״א ושם ל״ז י״ט. ובזמן שאין הדור טהור אין המנורה מסייע לחידוש הלכה וההכרח להתייגע יותר לעמוד על האמת ולמצוא דרך האמת. [וזהו מאמרם ז״ל בסנהדרין דל״ד במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי. וברור דלא באו חז״ל לגרע כח תלמוד בבלי ח״ו אדרבה באו בזה לרומם זה הכח שהוא כ״כ אור גדול עד שבמחשכים היינו שלא היה שום דבר לסייע מכ״מ אור הפלפול והיגיעה היו כ״כ עד שהאיר דרך ההלכה]: