ונשא עונו. הדרש ידוע דקאי בטומאת מו״ק. אבל לפי הפשט כך הענין דמי שאכל מאכלות אסורות ראוי בהגיעו לתשובה לטבול עצמו ובגדיו כמבואר באדר״נ פ״ח בריבה שנשבית בין הגוים וכשפדאוה צוה ר״י לטבול אותה משום שאכלה מ״א. מיהו נבלת בהמה אפשר להיות בשגגה שלא נשחט כדין וכן טריפה אפשר שנודע אח״כ שהיא טרפה. אבל נבילה וטריפה וכמו שפירשנו שהיא טרפה וממילא לא נשחטה וה״ה נבילה. מש״ה אפילו כשהוא שב טעון טבילה ושנוי בגדיו לטהרה ואם לא התעורר לזה ונשא עונו. דמאכל איסור מטמטם וגורם לחטוא להבא כמש״כ בספר דברים ו׳ י״ב. ועיקר אזהרת הכתוב הוא על רחיצת גופו כמו לפי הדרש דקאי על טומאת מו״ק כ״ה לפי הפשט. וכ״ה ביו״ד סימן רס״ח לענין מומר:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 17 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c