בשלו את הבשר וגו׳. דהא דכתיב שם ובשלת את בשרו במקום קדוש משמעו בצווי כמו ושחטת וגו׳. ויש לשום לב למאי נצרך להזהירם ע״ז והלא ידעו מעצמם דנצרך לבשל וגם אינו מובן שלמצות אכילה סיים הכתוב כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלוהו. היינו דכתיב ואכל אהרן וגו׳. וא״כ ה״ה בישול. אלא כונת הכתוב לומר דמצוה בהם יותר מבשלוחם. ופי׳ הכתוב דבאכילה לא הוצרך להזהיר בשעת מעשה שהרי כבר נצטוו ע״ז. אבל בישול הייתי אומר דכשם שאין מברכין ע״ז משום שאין זה גמר מצוה אלא שעת אכילה וכדאי׳ במנחות פ׳ התכלת דכל מצוה שאין בה הגמר אין מברכין וא״כ ס״ד שאין מצוה בבישולן ע״י עצמם מש״ה הזהיר משה בשלו את הבשר וגו׳. דמכ״מ יש מצוה בו יותר מבשלוחו אחר שנאמרה הכנה זו בפירוש:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 8 · פסוק 31
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c