לכהן המקריב אתה. שראוי להקריב. אע״ג דלפי הפשט נראה חלוק בין שלש מנחות הללו למנחת סלת. אבל דעת חז״ל מוכרח לעיל בפ׳ וזאת תורת המנחה. דכתיב בכולהו יאכלו אהרן ובניו. והכלל בזה הלשון מחצה לאהרן ומחצה לבניו. אלמא דלא תליא בטורח העובד. וא״כ יש לפרש שנוי לשון בין ג׳ מנחות הללו למנחת סלת. דאכילת קדק״ד לכהנים יש בזה שני טעמים. א׳ אינו חלף עבודתם אלא זכות הוא לכהנים כמש״כ בפ׳ קרח. ולזה הטעם כל כהני בית אב שוין. ב׳ ראוי ליתן שכר הטורח ג״כ כמו שאמר מלאכי הנביא מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם. וא״כ במקום שיש טורח ראוי להיות לכהן המקריב. מעתה מתפרש המקרא כמש״כ לעיל ב׳ ח׳ לענין הגשה וקמיצה דכתיב הדין במקום המיוחד לו. ואע״ג דה״ה במקום שאינו מיוחד לו. וה״נ כתיב טעם הטורח בהני שלשה. וטעם הזכות בחנם במנחה בלולה וחרבה. ומכ״מ בדינן המה שוין כמבואר במק״א כמש״כ:
קריאה במקור
העמק דבר על ויקרא · פרק 7 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a58fe6837257e3cab259387bd3e0225a5573a8bea740a36f19c6d76076e1b07c