רד"ק על דברי הימים ב' · פרק 22 · פסוק 2

בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו. ובספר מלכים הוא אומ' "בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו" (מ"ב ח,כו)! ועוד, כי כל ימי יהורם אביו לא היו אלא ארבעים שנה, שכך כת': "בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמנה שנים מלך בירושלם" (לעיל כא,ה); אם כן היאך היה בן ארבעים ושתים שנה כשמת אביו? זה לא יתכן! ואומר בסדר עולם (סע"ר יז): כיון שהשיא אסא בתו של עמרי ליהושפט בנו לאשה, נגזרה גזרה זו על מלכות בית דוד שתכלה עם בית אחאב. וכן היה, שמת אחזיהו מלך יהודה עם מלך ישראל – שהרגם יהוא – ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותאבד כל זרע המלוכה. ולפיכך, מנה ארבעים ושתים – מיום שנגזרה גזרה. ובשנת שלשים ואחת לאסא נשאה, שנאמ' "בשנת שלשים ואחת שנה לאסא...מלך עמרי על ישראל" (מ"א טז,כג) – והלא קודם לכן מלך ארבע שנים (מ"א טז,טו-טז)! אלא רוצ' לומ': מלך מלכות שלימה על ישראל – שנתחתן עם אסא, ונתעלה, והרגו לתבני ומלך על ישראל (מ"א טז,כב). ומשנת שלשים ואחת לאסא עד שמת אחזיהו מלך יהודה ארבעים ושתים שנה. כיצד? תשע שנים לאסא; ועשרים וחמש ליהושפט (מ"א כב,מב) – הרי שלשים וארבע; ושמנה שנים ליהורם – הרי ארבעים ושתים. וזה המדרש הוא רחוק מאד מדרך הפשט. ויתכן לפרש כי יהורם חיה יותר מארבעים שנה, ולא מנה מימי מלכותו אלא שמנה שנים שמלך בחזקתו; אבל מעת שנפל ביד הערביים (דה"ב כא,טז-יז) ונפל גם כן בחליים (שם פס' יח-יט) לא מנו לו ימי מלכותו. והמליכו אחזיהו בנו תחתיו בחייו מעת שנפל אביו והלך בלא חמדה, והיו עשרים שנה. וכשהמליכוהו בחיי אביו היה בן עשרים ושתים – וזהו שאמ' במלכים "בן עשרים ושתים שנה אחזיהו במלכו" – וכשמת אביו היה בן ארבעים ושתים; ולא מלך אחר שמת אביו אלא שנה אחת:

ושם אמו עתליהו בת עמרי. בת אחאב היתה כמו שכת' למעלה (ב כא,ו), אלא שיחס אותה לאבי אביה. וכן "ותבאנה אל רעואל אביהן" (שמ' ב,יח) – שהיה אבי אביהן: