רב פנינים על משלי · פרק 26 · פסוק 13

הלא כתבתי לך ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו כי לא ישוב להישיר מדותיו אחר שבאולתו אשר ימשך חכם בעיניו והנני מביא לך ראיה מוחשת והיא מהעצל כי אין לך חכם בעיניו כמוהו להחזיק בעצלותו ועל כן לא תסור מעליו רוע מדתו כי אין לך עצל שלא יבקש טענות ולפעמים כמתנבא לבל יתנועע ממקומו ואם ישיבו לו דברים של טעם לסתור תואנותיו יאמר כי סכלים המה והוא החכם וע"י כן רעתו רבה שבכל יום מתרבה עצלותו עד ימות ברעב ולא ישקוט עד יעקור ג' עמודי עולם תורה ועבודה וגמילת חסדים גם עם נפשו ולא דעת ולא תבונה לשוב מדרכו ולבא אל העמן נשית לב אל אומרו שחל בדרך כי לא מצינו עצל ידבר כהוללות הזה ולמה שלמה בחכמתו יוציא מלבו על העצל פתיות אשר לא יעלה על רוחו אמנם יאמר דרך על דרכה של תורה שהוא דרך עץ החיים ורחובות הן כמז"ל על ברחובות תתן קולה מקום שמרחבים ד"ת ונבא אל הענין הנה יש מתעצל מדרך עץ החיים זו תורה מעצלותו ונותן טעם לפגמו באמרו ירא אני כי כך היא דרכה של תורה פת במלח וכו' ועל הארץ תישן והנה שחל המדכאמ בדרך זו פן אחלה ואפול למשכב או שחל בדרך הוא המקרא שהוא דרזך לבא אל החכמה כי אמצא שם עימ ה' רגלי ה' געשה אדם בלשון רבים וההיקש בזה ולמה אשגה ושחל יצודמ ואהיה משחית מפשי ואם אכנס ברחובות התורה ארי בין הרחובות ואהיה טורף נפשי כי אטעה בין דם לדם בין דין לדין ואומר על טמא טהור כו' ומי הכניסני בזה טוב לי אשכים ואעריב לב"ה לעבוד את ה' ואעסוק שאר היום במלאכה ואהיה גומל נפשי כי טוב להודות לה' השכם והערב ולנמול נפשי מלבא לידי סכנה כמדובר: