הנה כתבנו על פסוק שמע בני וכו' כי תורה שבכתב שקבלנו מאז פעם א' מייחס אותה לאב שאחר הולידו את בנו מסלק ידו אך תורה שבע"פ אשר בכל דור ודור אנו יונקים איש מפי איש דור מדור הקודם אליו כתינוק היונק משדי אמו תתייחס לאם ונבא אל הביאור אמר הלא צויתיך על העדר העצלה על התורה והמצוה והלא תאמר הנני הנני לשמור לעשות אך מה אעשה ויכבד ממני כי הן לו היתה תורה שבכתב לבדה הלא יקל עשוהו אך אין לנו מצוה הכתובה בתורה שבכתב שאין בתורה שבע"פ תלי תלים של דקדוקים ופרטים אשר בהן כעדי תתלבש והלא די לי אחזיק ואצור מצות ה' הכתובה בתורה גם שארפה מקצת דקדוקי מצות שבתורה שבע"פ כי מי יוכל לעמוד על כלן על כן אמר נצור בני מצות אביך שבכתב ואל תטוש תורת אמך שלא תטוש דבר מכל תורה שבע"פ שעל המצוה:
קריאה במקור
רב פנינים על משלי · פרק 6 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rav Peninim, Warsaw 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268232&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d3d650f9480df7683357065cba083d1e7534b62e7de8feeebe50fadd63cb266f