רב פנינים על משלי · פרק 1 · פסוק 20

הלא הגדתי לך כי מוסר אביך ותורת אמך תורה שבכתב וע"פ לוית חן הם לב' ראשיך לשמור את נפשך ואת גופך אך בזאת שמנגעי בני אדם הם פתויי החטאים תשמר כמדובר בקודם עתה באתי להשכילך פן תאמר בלבבך מה יסכון לי כי אנוסה מפלט לי מרוח פי החטאים האלה בנפשותם ואבא אל הבית ונשכני הנחש הוא שטן הוא יצה"ר כי בחיקי ישכב שם ירעה ושם ירבץ וכלה סעיפי הטובים וסעיפים שנאתי יביאם דטעם במורשי לבבי גם את העולם הזה יתן בלבי לבלתי אוכל למצא את המעשה אשר עשה האלהים פעל לחוסים בו לעה"ב עשה זאת אפוא אחוז בכסא כבוד תורותי שבכתב ועל פה ואך השמר לך מפתויי החטאים ואל תירא ואל תחת מדרכי יצרך אשר ידריכך בהם כי הלא חכמות שהם תורה שבכתב ושבע"פ יומם ולילה לא ישבותו להרים קול ולדבר ולומר עד מתי פתים וכו' תשובו וכו' ויצא בלשון יחיד לומר כי ב' התורות א' הנה ומתאחדות להישיר האדם ולבאר הכתוב נשים לב אל אמרו בחוץ וברחובות וראשי הומיות ופתחי שערים בעיר כי לא יתכן שהוא כפשוטו וכמ"ש ז"ל ההוא דאמר בשוק למדני פרק א' א"ל תא לבית המדרש א"ל והכתיב חכמות בחוץ תרנה א"ל ההיא בחוצה של תורה וכן ברחובות במקום שמרחיבין ד"ת ואין ספק כי כל דברי הספר הלז הם משל ועליהם נמשל אף גם פסוקים שפשוטן מוסר נאה גם בם יש ויש דברים עמוקים על כן אחשוב קרוב אל דברי רז"ל והוא כי הנה למדונו רז"ל כי אין לך סם חיים לבטל סם מות היצה"ר כתורה צוה לנו משה ואמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והנה לא יבצר מבלתי השתוות כל עוסקי תורה בתועלת הנמשך לה ממנה להתיש כח היצה"ר ולהחזירו למוטב כי אם איש איש לפי ערכו וכחלק אשר לו בעסק התורה תהיה ההתעוררות אשר תעוררנו לשוב אליו ית'. והנה שיער ויחלק הדבר לד' חלקים והוא כי יש לא יטפל רק בחיצוניות ופשטות התורה לבד ובלתי מעמיק ומרחיב בעקרה ופנימיותה ויש מרחיב יותר בפשטות עצמו גם שלא יתמיד להגות בה בעצם ויש מתמיד והומה והוגה בה לילה ויום למעלה מהם הנכנס בפנימיותה ועומקה ואמר כי חכמות שהם בכתב וע"פ בחוץ כלומר בחיצוניות שלהם תרנה כלומר החוטא שעוסק בחיצוניות החכמות האלה יפעלו בו כמרגיש בלבו מעין רצוף ותנועה שהתורה מניעתו ותעירנו לשוב אל ה' וברחובות התורה תתן קולה כלומר שאם האדם ירחיב בחכמות אלה שיעסוק וימצא ברחובות הנה איכות התרחבו בם יעיר בו התעוררות גדול מהקודם כערך הפרש שבין השומע קול הברת רנון לשומע עצמות קול ודבור: