רב פנינים על משלי · פרק 27 · פסוק 13

ואם עונשו של זה אינן אלא על שלא מיחה אז אומר הוא יתברך לבעל תשובה הזה קח בגדו של חורפי הלזה הוא חלקו בגן עדן הוא בגד מצותיו חלוקא דרבנן כי אתה תשוב תתקן אשר עותו ותכנס במקומו כי הלא הוא ערב זר כי כל ישראל ערבים זה לזה ולא השיב את הזולת ואם כח טומאתו חלושה מתיחסת לנכריה נקבה ולא לזר זכר באופן שאינו מפסיד לגמרי בגדו אך הוא כממושכן ביד הנכריה עד ישוב לפחות אחר התגלגלו הנה בעד הנכריה ההיא חבלהו אתה ויהא ממושכן בידך כאשר אתה תתקן אשר עוותו ואם ישוב לתקן הוא לא תפסיד אתה:

(יב) או שעור הכתובים ערום וכו' לא בלבד תשוב אתה בתשובה כי אם גם תשיב את רעך עמך כי גם אם ראית ערום וחכם ראה רעה הנעשית בארץ ונסתר ולא מיתה ועל ידי כן פתאים עברו ונענשו להעדר מוחה מי שבידו למחות:

(יג) אל תפרוש גם אתה באמרך איני כדאי כערום ההוא גדול הדור וראוי למחות ומה גם אם גם אני הייתי רשע כחבירי אלה ושבתי ולא יחשיבו דברי אל תחוש כי אם קח בגדו של ערום הוא חלוקא דרבנן אשר לו כי הלא הוא ערב זר ועליו היה מוטל למחות כי הלא תכנס במקומו ותתקן אתה ובעד נכריה היא כח הטומאה שהיה לה לחבול בגדו על שלא מיחה עד יתקן חבלהו אתה וזכה בו מה שאין כן אם לא היה נתקן הדבר גם על ידך שלא תמוש מהחזיק בו הנכריה כי אשר לא הזהיר רשע את נפשו יבקשו ממנו ותתמשכן בגדו עד תקנו כנודע: