רב פנינים על משלי · פרק 17 · פסוק 11

אך הוא מרי דלא ציית דינא ויבקש רע שינדו אותו ושמלאך אכזרי מהשוטרים המכים לדלא ציית דינא ישולח בו הנה זה דרכן של מקבלי שוחד שתחלתן רך וסופן קשה וזולת מה שעוות דינו גם ידכאנו בשער על אשר עשקו:

(ח) או יאמר אבן וכו'. לומר ראה נא איך יתפתה דיין אחר השוחד כי הנה אין לך דיין שמתחלה יקח כדי לעוות דין אך אומר בלבו אני אקח שלא אסור משפוט צדק ואמת ועולה בדעתו לעשות כן אך כל זה איננו שוה לשפוט צדק כי השוחד הוא כאבן יקרה המסוגלת לחן כן השוחד כי הדיין הלא איננו רואה חובה אל צד המשחיד ואל כל אשר יפנה לחייב לא בלבד תתעלם חובתו כי אם גם יראה לו שמשם ראיה להצליחו ולזכותו וזהו אל כל אשר יפנה ישכיל ויצליח:

(ט) ובזה מכסה פשע לקיחת השוחד לחושבו כי הדין הוא עושה ועוד שמת יעשה לכסות פשע ולהורות היתר כי יבקש אהבה שיעשו שלום ואהבה בעלי הריב ויתפשרו דרך אהבה ושלום אומר בלבו הלא איני מטה משפט ואדרבה צדקה תחשב לי שעשיתי שלום ביניהם והמה נתפשרו באהבתם ואני לא עשיתי דבר במשפט והן כל אלה יעשה מדאגה מדבר כי אלהים נצב בעדת הדיינים ויחתור לבקש היתרים אך אין זה רק בפעם הראשונה כי אחר ששונה בדבר שעבר עבירה זו ושנה בה שוב לא יהרהר בהתרים רק בשאט בנפש ביד רמה הוא מפריד אלוף הוא אלופו של עולם הנצב בעדת הדיינים מפרידו מבית דינו בכונה ורשע ופשע וזהו ושונה בדבר מפריד אלוף:

(י) והנה היה ראוי תחת גערת התורה הגוערת בו ואומרת ארור לוקח שוחד במבין הדיין הלזה יותר מאלו הכו לכסיל מאה:

(יא) אך מרי הזה לא שוה לו כי יבקש רע לעצמו כמאמר רבותינו ז"ל על וקבע את קובעיהם נפש שהמעביר ממון מזה לזה הקב"ה נוטל ממנו נפש וגם אחרי מותו ומלאך אכזרי אשר פעל ועשה בעבירת השוחד ישולח בו כענין ותמוגנו ביד עונינו: