רב פנינים על משלי · פרק 26 · פסוק 22

ואמר כי על כל זה הנרגן העושה הרע בהצנע וכמתלהלה קשה הימנו כי הלא איש מדנים מגלה לבו ומטיל פחם לשונו הרע לעימ הכל ונרגש כמטיל פחם לגחלים ועצים לאש ולא ידאג האיש כל השונא שמגלה שנאתו או עושה רעה שמגלה רעתו כאשר על הנרגן שעושה הרעה ומראה עצמו כמצטער כל הדבר ובלתי מכדן להרע קשה מהכל וזהו דברי גרגן כמתלהמים וכו' כלומר מי יתן והיה הנרגו כאיש מדנים שמחרחר הריב באופן נגלה כמשליך פחם לגחלים ועצים לאש אך דבריו הם כמתלהמים שהם כמתהלמים ומצטערים כמקבל מהלומות מדאגה מהדבר שמביא הרכילות כמצטער אומר אוי לי כמה אני מצטער על משאכם וריבנם והלואי לא הייתי שומע מה שנדבר עליך כי צר לי מאד וכן ישוב על שכנגדו ואומר צר לי עליך כי שמעתי עליך דבה רעה והנני מתלהם ומצטער על הדבר והלואי לא נמצאתי בדברים האלה כי רע עלי המעשה וע"י אומר הדבר כן משתקע הלשון הרע עד חדרי בטן שאומר בלבו כל א' מהם הנה איש צדיק האיש הזה כי הלא מצטער הוא על הדבר ואילו לא שמע לא הגיד ומי יודע אשר הוא מעלים מפני השלום מצדקתו ואין ספק שמגלה טפח ומכסה טפחיים ונהפוך הוא וזהו דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן ובתחבולה זו שעושה כמצטער ומדבר כחולה אפי' באפס גחלים והתחלת ריב יגדיל המדורה מה שאין כן איש מדנים שלא יבעיר רק בהדרגה ובהיות כבר גחלים: