רב פנינים על משלי · פרק 22 · פסוק 22

העולה מזה כי כבדה מאד גזילת מימרא מאשר אמרה לאומרה שלא משמו מגזלת ממון כי זה גוזל את גופו וזה את נפשו. ומה מתקו בזה דברי רשב"י שאמר שהאומר דבר שלא בשם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא וכו' שהוא סמוך בעצם אל ענין פסוקים אלו לפי דרכנו שכהתימו לומר להשיב אמרים אמת לשולחך הוא חלק נפשך אמר לכן השמר אל תגזל דל והכריחו אמרו כי דל הוא כי הלא יראה כי לבלתי דל מותר לגזול וגם כי מה יגזלו מהדל ואין לו ועל פי דבריו נבאר סוף הכתוב ושאחריו כי כנגד ב' בנים דבר שלמה והוא כי הלא מאיש חכם שרבו ונתפרסמו שמועותיו וחדושיו בא יערב איש אל לבו לגזול ממנו אך יש אשר לא יחדש רק דבר אחד או שתים בכל התורה ויש מוכן לקבל ומקבל חכמה מרבותיו אך לא יחדש משכלו דבר כי איכות נפשו קל ולא חלקו לה בבינה על האחד והוא יקרא דל כי מעט לו יורה איש היתר לגזול חדושו ממנו באמרו הלא מקרה הוא היה לו ולא מלבו בעצם כי ביתר דברים אינו מחדש דבר עליו אמר שלמה אל תגזל דל באמרך כי דל הוא ואין לו משלו דבר ועל הב' אמר ואל תדכא עני בשער הזקנים ומדרש תלמודם לדכאו ולביישו על כי לא יבין מלבו דבר כי עני הוא: