רב פנינים על משלי · פרק 20 · פסוק 6

לכן מי שהוא רב אדם רב האיכות יקרא אצלו עמו את מי שהוא איש חסדו שקבל ממנו חסד שישמור לו חסדו ולא יגלה לבל יהיה לו כפוי טובה אך כל זה איננו שוה כי איש אמונים מי ימצא מסתיר דבר גם מגמולי חסדו:

(ה) או יאמר כי לא טוב יתיעץ איש בעל שכל עם זולתו פן לא ייעץ אותו עצת אמת כלבבו או פן יגלה סודו לזולת אך טוב טוב להתייעץ עם איש כלבבו אם חכם לבו ולא יעלה על רוחו כי אין בלבו עצת דבר כי הלא אשר בעל שכל הוא לא תבצר ממנו מזמת עצה וזהו מים עמוקים עצה בלב איש כי הקרוי איש במקרא הוא חשוב וגדול דעה הנה לא תבצר ולא תעדר עצה מלבו בכח זולתי שהיא בעומקו של לב וצריך חבלי רעיונים ועיונים לקשור חלוקה בחלוקה עד תשיג עצה הגונה וזהו ואיש תבונה בתבונתו ועיונו ידלנה מתוך לב עצמו:

(ו) והנה יש רב האיכות שלא יבטח בלבו להתייעץ ומה יעשה יקרא את איש חסדו להתייעץ בו באמרו שאחרי שקבל חסד ממנו יהיה לו נאמן רוח ולא זו הדרך כי הלא איש אמונים מי ימצא. או רב אדם כלומר רוב מין האדם זה דרכם שיקרא ויכריז איש חסדו אשר יעשה ולא יסתיר מה שעושה חסד וצדקה באופן שאיש אמונים עושה חסד של אמת ולא להתיהר מי ימצא: