רב פנינים על משלי · פרק 1 · פסוק 12

ולבל יקשה בעיני הנפתה לאמר הן אמת כי טוב בעיני ה' להציל איש נקי אך לשפוך דם המרצחים אולי לא יכשר בעיני האלהים ומי יודע אם איזה זכות עומדת להם ואיך נהרגם שלא כרצונו יתברך על כן יחליקו לשון ויאמרו לו דע נא אפוא כי קוצים אנו מכלים מן הכרם וזהו רצון קוננו כי הלא גם ה' חפץ דכאם רק שמאריך להם עד ימותו ויורידם לשאול ומעתה לשאול יצפינם ומה לנו עשות רצון קוננו גדול מזה כי מה שהוא יתברך עתיד לעשות להם במותם נעשה אנחנו בעודם חיים והלא ישמח ויגל כי הטבנו לראות לעשות מעשהו מעתה וזהו נבלעם כשאול חיים כלומר נבלעם כמו שעתיד לעשות בהם שאול מעתה שעודם חיים ולא יארך להם עד יום מותם ולבל תאמר להם נניח בעל הכרם שיכלה את קוציו בשאול אשר הם הולכים שמה ונאסוף ידינו מתגר זה על כן יוסיפו לדבר ולומר ותמימים כיורדי בור והוא כי הנה טרם רדת האנשים החטאים לגיהנם ארז"ל כי הגוף מתנצל לומר כי לא לו אשמת דבר כי לא ינוע בלעדי הנפש וגם הנפש לא תמלא מהתנצל לאמר מה פשעי כי קדושה אני מלכסוף עון אשר חטא אך הגוף הנגוף התאוה תאוה ויעש הרע בעיני ה' ואז הוא יתברך יעשה כמעשה בעל הפרדס אל ב' שומריו החגר והסומא ויחבר שמהם גוף ונפש וידונם יחד באמור להם הצד השוה שבכם שביגיעת שניכם נעשתה התועבה גם אני אביא הנפש בגוף ותהיו לאחדים כאשר בהעותכם כאיש אחד חברים ואורידכם הבורה והן זאת טענת החטאים האלה בנפשותם אל הנפתה הלז ראה אשר נפליא לעשות בכלותנו מעתה קוצים מן הכרם באופן כי לצדקה תחשב לט לפניו יתברך כי הלא כאשר המות יפריד בין הנפשות החטאים המרצחים וגופם במותם יצטרך הקב"ה לשוב לחברם יחד יהיו תמימים בלי חסרון רק כל נפש בגופה להורידם הבורה וא"כ טוב טוב הוא לדונם עתה עודם תמימים בגוף ונפש כמו יורדי בור שיתעתדו להעשות תמימים לרדת לידון וזהו ותמימים וכו':