רב פנינים על משלי · פרק 15 · פסוק 27

והנם טועים באצטגנינות שלהם חושבים למלא בתיהם טוב מאשר בבית רעיהם בטעם מליהם למשכם ברשתם ונהפוך הוא כי הלא מי שיבצע בצע איננו מחסר וגונב ומרמה רק את עצמו כי עוכר ביתו של עצמו הוא מי שבוצע בצע שהוא רע לביתו שתבא עליו מארה ובא אל בית הגנב וכו' וכלתו ואת עציו וכו' אך לא את הנגזל כי הוא יתברך ימלא חסרונו ולא עוד כי אם גם אם שכנגדו הוא הנגזל שונא מתנות בשר ודם אשר יתנו לו למלאות חסרונו אשר חסר לו אשר גזלו ולא יקח מיד איש מאומה יחיה מאתו יתברך שלא יחסר לו כל וימלא חסרונו:

(כו) או יאמר כי הנה יש דוברי שלום ומועצות את רעיהם ומחשבותם לרע ואין מבין זולתו יתברך וזהו תועבת ה' מחשבות רע אך לא יתעבם השומע כי אין אדם יודע מה שבלבו של חבירו אמנם יודע ויוכר גם לבני האדם אם המחשבות הם טהורים במה שהם אמרי נועם נעימים וערבים ומתקבלים לכל שומעיהם כי זה יורה שתוכו כברו ועל כן מהלב יצאו ואל לב המקבל יבואו וזהו וטהורים אמרי נועם אך היותם בלתי טהורים לא יבחן במה שלא יתקבלו כי אפשר יעדר זכות למקבל והמה טהורים על כן ייחס מחשבות רע אל ה' לבדו אך כי ינעמו אז יודע כי טהורים המה באמת כי אין הבלתי טהור נעים לשומעו: