רב פנינים על משלי · פרק 15 · פסוק 2

ראוי לשום לב איך הלשון תיטיב דעת וההפך יצדק יותר שהדעת ייטיב את מענה הלשון אך שהלשון ייפה בלבד ומי לא ידע שפי כסילים יביע אולת וגם שעיני ה' צופות וכו': אמנם הנה הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה הניע קושי הנופל על שכר ועונש אחרי יודעו ית' כל מעשה אשר יעשה האדם בימי חלדו אם טוב ואם רני ולכן הלא יחשב כל איש כמוכרח במעשיו ובחירתו בלתי חפשי כי אשר ידע הוא יתב' במעשה אשר יעשה כל איש הוא שיעשה להרע או להיטיב והשיב כי דעת עליון רם ונשא בלתי נפרד ממהותו ולא מסוג ידיעתנו חלילה וע"כ גם שהכל צפוי לפניו לא קשה עלינו איך לא תכריח כי אין אופן ידיעתו מושגת אלינו לרוממותה ויתכן לומר כי הוא זה מאמר שלמה בחכמתו אחרי אומרו למעלה שרצון מלכו של עולם לעבד משכיל הוא הצדיק ועברתו הוא המביש ושמענה רך של צדיק לפני קונו ישיב חמתו ודבר עצב של מביש יעלה אף ראה והנה מקום לבעל הדין לחלוק ולומר הלתי צופות הנה עיני ה' כל מעשה איש אם טוב ואם רע ולמה ירצה בזה מבזה וזה ישיב חמה וזה יעלה אף על האדמה והלא מוכרחי הידיעה המה על כן אמר אל ישיאך לבך לדבר הזה כי הן זה מאמר כסילים אשר לא חלק להם במיניהם לדעת כי רם ה' וידיעתו לא תשיגנה לב איש אך החכמים יודעי דעת הלא ידעו כי לא מחשבותינו מחשבותיו יתברך ולא דרכינו דרכיו כמאמר הרמב"ם ז"ל וז"א לשון חכמים כלומר בלשונם תיטיב דעת ותרומם גדר הדעת האמתי הוא דעת עליון וזהו תיטיב דעת הוא דעת של המלך הנז' בפסוקים הקודמים כמאמר הרמב"ם ז"ל כי אין משיגו אך פי כסילים החטאים אשר נכנס בהם רוח שטות לחטוא להקל אשמתם יביע אולת: