רב פנינים על משלי · פרק 22 · פסוק 24

שנויי הכתוב נכרים ולא על חנם המה אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל ד' מדות בדעות נוח לכעום ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד נוח לכעוס וקשה לרצות רשע. והנה להתרחק מבעל מדת נוח לכעוס וקשה לרצות הרביעית אשר היא מדת הרשע אין צורך להזהיר כי רע ומר הוא וגם להורות נדבק בשלישית והיא מדת החסיד קשה לכעוס ונוח לרצות אין צריך להודיע כי טוב כי נודע הוא אך מהשתים הראשונות קשה לכעום וקשה לרצות ונוח לכעוס ונוח לרצות עליהם בא להזהיר נרחק מהם וזהו אל תתרע וכו' והוא כי באמרו בעל אף לשון יחיד ולא לשון רבים כאמרו איש חמות יורה שעל הבלתי כועס רק פעם לימים רבים ידבר שהוא בעל אף אחד ואין זה רק להיותו קשה לכעוס ומאמרו בעל ולא אמר את איש אף יורה שיתמיד באף כי על כן יתיחס לבעל האף והוא להיותו קשה לרצות ואמר אל תתרע להתחבר את בעל מדה זו וגם את איש חמות שכועס פעמים רבות שהוא נוח לכעוס וגם נוח לרצות שבו יצדק חמות רבות שכועס ומתרצה וחוזר וכועס ומתרצה וכן פעמים רבות וכן יורה משנוי התואר מאף לחמות כאשר הוכחנו למעלה כי האף קשה מהחמה כי על כן אמר משה להקב"ה יסלק הוא יתברך האף כמו שאמרו רז"ל שאמר לו קומה ה' באפך ושהוא יסלק החמה כמד"א לולי משה בחירו וכו' להשיב חמתו מהשחית על כן להורות כי בנוח לרצות ידבר הקל בתואר הכעס מהתואר הקודם לומר שכעסו קל כי נוח לרצות הוא ועל שתי אלה אמר שיתרחק האדם ובאחרון הכביד לומר אל תבא למה שחמותיו רבות: