לדברי המפרשים שלא תחרוך הרמיה את הציד מהראוי יאמר לא תחרוך אך באומרו יחרוך אחשבה יחזור אל הציד והענין בל יאמר איש אצבור כעפר בצר גם שיהי ברמיה ולא בהתר כי אח"כ הציד אשר אצוד בה הוא ההון יחרוך וישרוף ויבטל את הרמיה כי אעשה צדקה מצדי אשר צדתי ויהיה הזכות שורף הרמיה הוא העון ומאבדו וישאר הזכות כי לא כן הוא כי הנה לא יחרוך את הרמיה צידו כי עון עצמו אינו נמחק ולא בלבד הציד עצמו כי הלא היא מצוה הבאה בעבירה כי אם גם והון אדם יקר חרוץ שיהיה לו גם הוא לא יספיק לחרוך את הרמיה בגשם נדבות שיעשה בו:
קריאה במקור
רב פנינים על משלי · פרק 12 · פסוק 27
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rav Peninim, Warsaw 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268232&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d3d650f9480df7683357065cba083d1e7534b62e7de8feeebe50fadd63cb266f