וזאת שמת כי הלא אם אני המורה לא אלמדך להזהרך שנינו בני תמותה אני שלא הזהרתי רשע ואתה בשגגת למוד שנחשבים עונות לכן טוב טוב תמות אתה לבדך ולא שמנו כאחד וכמאמר הנביא יחזקאל ואתה כי לא הזהרת רשע הוא רשע בעונו ימות ואת דמו מידך אבקש על כן אמר שלמה בחכמתו עתה אשר הזהרתי ויעצתי אותו הוא ימות על בלתי קחת מוסר כלומר הוא ולא אני כי אני הזהרתיו ואת נפשי הצלתי וזהו הוא ימות באין מוסר שהוא אשר לא קבלו ושמא תאמר הלא לעומת זה יש כלל בידנו והוא מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין לז"א וברוב אולתו ישגה לומר אני אעשה את שלי ואם רב אולתו לבלתי שית לב כי חכמה ומוסר אוילים בזו ויעדר שנית ידיעת המוסר ממנו אז שיהה גלוי לפני שלא יקבל אז אניחהו שישגה וזו היא תשובת התוס' ז"ל בגמ' שאם לא ידע אם יקבלו נענש הבלתי מוחה אך אם ידע שרב רשעו ואולתו שלא יקבל אז הנח להם יהיו שוגגין וז"א וברוב אולתו אז ישגה שאניחהו להיות שוגה:
קריאה במקור
רב פנינים על משלי · פרק 5 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rav Peninim, Warsaw 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001268232&context=L&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d3d650f9480df7683357065cba083d1e7534b62e7de8feeebe50fadd63cb266f