שושנת העמקים על שיר השירים · פרק 8 · פסוק 7

מים רבים לא יוכלו לכבות כו': אומרת כנסת ישראל הלא חליתי פניך שימני כחותם על לבך כו' וספרתי מגודל אהבתי אותך כי עזה כמות אהבה כו' הנה ידעתי כי לא יעדרו לי צרות והנה אשאלה ממך תועיל לי אהבתי אותך תוך לבי לשתחזקני באהבתי אותך בבואי לידי צרות או עקת שאעמוד בנסיון וזהו מים רבים לא יוכלו לכבו' כו' כי צרות רבו' הנמשלי' למים רבים אשר יבואו בחבלי משיח צריך תשימני כחותם כו' שיהיה שפע בולט מאתך לנגוע בלבנו ולהמשיכנו בעצם לא מיראת איבוד האהבה כי לא נמירנה חלילה רק לשלא יוכלו לכבותה שלא יספיקו המים רבי' לכבות את הבעירה ולהיות כאיש נדהם בלתי בוערת בו אש האהבה כראוי לעתות כהם להיו' בשמחה וגיל בוער' בו אהבתו ית' וקדש שמו ית' ככונס לחופה כן ירא אני פן אהיה כמתעצב וקר הלבב וכן ונהרות הם שלטוני עם ועם לא יהיו שישטפוה כשטיפה והדחה שמאימתן תהיה אהבתי בלתי נכתם בלבו רק ככתם גוון ואודם מה שנשטף מקומה במים ויחלש אדמימותו ולא יקדש ה' בשמחת לבב וחוזק ע"כ אני צריך שימני כו' למושכני ולחזקני בעצם וכל זה הוא אשר לא אמיר כבודי חלילה ואבטל האהבה מאימת מות יפלו עלי להשמיד להרוג אם לא אעבור שצריך מגן עזרך כ"א לא יעשו כן רק שירבו עלי מאד מוהר ומתן אם אעבור בזה איני ירא להתפתות כי בגודל אהבתי אבטח כי לא אמיר כבודו חלילה ואבטל האהבה כי הלא אם יתן איש מהם את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו: