שושנת העמקים על שיר השירים · פרק 2 · פסוק 7

השבעתי אתכם וכו' בשומעו יתברך דברי כנסת ישראל אל הבבלים הם בנות ירושלים בל יכבידו עול צרות הגלות בא גם היא ית' והשביעם על הדבר וכן ארז"ל שהשביע ה' את הבבלים בל יכבידו עולם על ישראל ובמה השביע' בצבאות הם צבאות של מעלה. והנה כמו זר נחשב לפי פשוטו ידבר על צבא השמים ומה גם בהסמכו אל אילות השדה לכן אחשוב כי צבאות ואילות השדה הם משל אל הקצים כמאמר ספר הזוהר במקומות רבים כי יש קצים הרבה והוא בלי ספק באחישנה אך אם לא זכו שהוא בעתה קץ אחד הוא בלבד והנה בקצי' הממהרים יש ממהרים יותר מזולתם וסוג הא' ידמו אל צבאות וסוג הב' אל אילות השדה והנה אם נזכה להגאל באלה טרם העת הקצוב בעתה לא יבצר לאחד משתי סבות או מרוב חפצנו לאהבה את ה' ולשוב עדיו כאומרם ז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה או למה שיכבידו הצרות כל כך עלינו בקרב ימי' שמרוב הצרות כחבלי יולדה נתעורר ונשוב ונגאל:

ובזה נבא אל התכת כפל תעירו ותעוררו והוא כי אומר הוא ית' השבעתי אתכם אומות בנות ירושלים על איזה דבר השבעתי בצבאות או באילות השדה הם שני סוגי קצים הממהרי' אלו יתר מאלו ואל הממהרי' המשילו' לצבאות והשני הממהרי' ביותר המשילם לאילות השדה ומה הוא השבועה אם תעירו בהצרכם את בני יותר מדאי שעל ידי כן תעירום לאהב' אותי ולשוב וזהו בסוג האחד מהשתים הנזכר שהוא בצבאות או אם תעוררו בהכביד ביותר שעי"כ תעוררו להביא את הסוג השני שהוא כאילו' שהוא בהתעוררות היותר ממהר את האהבה לאהבה את ה' ולהשיבם עדיו מיד וש"ת הלא טוב להם הוא שנעורר אהבתם אותך קל מהר' לז"א עד שתחפץ כי הקצים של אחישנה לא אבחר בהיותם מחמת רוב צרה רק מחמת חפץ מאליה' וזה עד שתחפץ כנסת ישראל להתעורר מאליה כי אין ראוי להכביד בצרות על העדר תשובה עד עת קץ האחרון שהוא בעתה כי אז הם חבלי משיח כי אם לא אז אימתי יאריך להם והקץ בא: