צרור המור על התורה · במדבר · פרק 24 · פסוק 5

מה טובו אוהליך יעקב. הנה בזאת הברכה בישר לישראל בבנין בתי מקדשים. ולזה אמר מה טובו אהליך יעקב. כי בסבת בית המקדש יש להם כל הטובות וקונין הטוב הצפון לצדיקים. בסבת השכינה והקרבנות. ואמר משכנותיך ישראל. לרמוז להם שעתידים ליחרב ולתת משכן בעונם. ועם כל זה הם נקראים משכנות לפי שהשכינה שורה בהם. כאומרם אע"פ שהם שוממים בקדושתם הם עומדים. וזה שאמרו במדרש תהלים קולי אל ה' אקרא. אמר ר' ברכיה בזמן שבית המקדש קיים היית עונה אותנו. ומנין כשהוא חרב שנאמר ויענני מהר קדשו סלה. ואמר כנחלים נטיו. לפי שהוא אמר מה טובו אהליך יעקב והדברים היפים והנעימים אין להם כל כך קיום כאומרו הוד והדר פעלו. ועכ"ז וצדקתו עומדת לעד. וכן אמר הוד והדר לבושו ועכ"ז ותשחק ליום אחרון. וכן בכאן אמר אע"פ שאוהליך הם טובים ונעימים. יהיה להם קיום והמשכה. וזהו כנחלים נטיו כאומרם מושחים את המלכים ע"ג מעיין כדי שתמשך מלכותם. ולפי שהנחלים לפעמים מתיבשים. לזה אמר כגנות עלי נהר שהנהר מושך המים. ואמר כאהלים נטע ה'. לרמוז על סמני הקטרת כאומרו בשמים ראש מר דרור. וכתיב מר אהלים וקנמון. כארזים עלי מים כאומרו עצי שטים עומדים. וכתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. וכתיב ארזי לבנון אשר נטע. ואמר עלי מים. להורות ג"כ שישלח חירם מלך צור ארזים על הים. כדכתיב ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון בכל צרכך ונביאם לך דברות על ים יפו ואתה תעלה אותם לירושלם. ואמר יזל מים מדליו. לרמוז שאע"פ שיבא זמן שיהיו ישראל דלים. יהיה זרעם כמים רבים. וירם מאגג מלכו. בסבת בית המקדש שתהיה בחלקו של בנימן. וזה רמז על שאול שבא מבנימין. ואע"פ ששאול חטא ואבד מלכותו. נשאר האל שהוציאם ממצרים ביכלתו. והוא ישים עליהם מלך גבור כארי. ויאכל גוים צריו. רמז לדוד ולשלמה אשר בימיו נבנה בהמ"ק. ואז נתקיים מברכיך ברוך ואורריך ארור. בסבת בהמ"ק וקרבנותיו:

ולפי שעכשיו בשרם בביאת הארץ ובבנין בהמ"ק. ובלעם ובלק כוונתם היתה לקללם בענין שלא יבואו לארץ ישראל. וזה רמוז באומרו ואגרשנו מן הארץ הידועה. וראה שברכם בביאת הארץ ובמקדש. נצטער צער גדול ויספוק את כפיו. מה שלא עשה בשאר ברכות. וכן עשה זה עכשיו בפעם השלישית. לפי שכבר הוחזקו בברכות. כאומרם בתלתא זימני הויא חזקה. וז"ש והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. ואולי נאמר שאמר כנחלים נטיו. יזל מים מדליו. לפי שהוא אמר מה טובו אוהליך יעקב ומשכנותיך ישראל. וידוע כי המקומות הטובים והחזקים. אם לא יהיה להם לחם ומים. לא יועיל להם חזקתם ויופיים. כאומרו והוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו. בענין שלא יוכלו לעשות מחילות תחת הקרקע להפיל המבצרות. ואע"פ שיהיה כסלע. אם לא יהיה להם לחם ומים לא יועיל להם. לזה אמר לחמו נתן מימיו נאמנים. כן אמר בכאן מה טובו אוהליך. ואע"פ שיהיו טובים וחזקים. אם לא יהיה להם מים לא יועיל. לזה אמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר. שיש להם רבוי מים. ואע"פ שיהיה להם מים אם אין להם לחם לא יועיל. לזה אמר יזל מים מדליו וזרעו במים רבים. כי בסבת רבוי המים יתרבו הזרעים וכל מיני מאכל. ובזה וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו. וכשגמר דבריו אמר ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך. ולפי שבלעם כמו שפירשתי למעלה לא היה תכליתו כבוד דברים. אלא כסף וזהב לבלי חק. אמר הלא גם אל מלאכיך אמרתי אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה'. כי לא באתי לכאן בשביל כבודך אלא בשביל ממונך. ועתה הנני הולך לעמי בכבודי. לא כמו שאמרת ועתה ברח לך אל מקומך: