צרור המור על התורה · בראשית · פרק 13 · פסוק 7

אחר כך אמר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם. לפי שהיו מוכיחין אותם על הגזל. ויאמר אברם אל תהי מריבה ביני וביניך. לפי שידוע כשיש מלחמה בארץ מצד מלך נכרי שבא על הארץ אין ראוי ללחום בני המלכות אלו עם אלו עד שיושלם מלחמת המלך הנכרי ואז ישארו הם במלכות. לכך אמר לו אברהם אתה יודע כי הכנעני והפריזי הולכים ולוחמים בארץ וזה הריב של רועי ורועיך הוא בלא זמן. וזהו ויהי ריב בין הרועים בזמן שהכנעני הולך בארץ. ולכן אמר לו אברהם אל נא תהי מריבה כי אין עתה זמנה אחר שהמלחמה לנו פנים ואחור ואם ירצו ללחום אנשים אחים אנחנו ואנו נשארים בארץ וזה דרך הלצה. ופשוטו ידוע כי הם היו לוחמים על המרעה כאומרו ולא נשא אותם הארץ ולכן היו מריבין. ואז אמר לו אברהם אל נא תהי מריבה בשעת הפרידה כי אנשים אחים אנחנו והיא בושה גדולה לנו הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי בשלום. כי יותר ראויה לך ההפרדה ויותר בנקל תעשנה משתשאר אתה בארץ ואלך אני. וכל זה סבה אלהית כדי שיתפרש מן הרשע. ולוט היה רוצה בזה גם כן כי היה נראה לו שהיה אסור בכבלי ברזל בהיותו עם אברהם לפי שהיו הפכים זה לזה ולכן קבל דבריו ושתק. כי היה לו לומר איני רוצה להפרד מאהבתך כי לא נשאר לי אב אחר אלא אתה. ולכן וישא לוט את עיניו שהלך אחר מראה עיניו ואחר שרירות לבו ואחר התאוות לפי שהארץ היתה טובה ולא זכר ברית אבות וצדקת אברהם. ויפה אמרו ויסע לוט מקדם מקדמונו של עולם. ולכן אמר ויבחר לו לוט ולא אמר ויבחר לוט כי בבחירה ורצון מאס בטוב ובחר ברע. ולכן אמר ויבחר לו לוט ולא אמר ויבחר לוט אלא ויבחר לו בבחירת עצמו בלי שום סבה אלא שלבו הרע הניעהו. וזהו ויפרדו איש מעל אחיו בלבבם. אברם ישב בארץ כנען בארץ הקדושה. ולוט ישב בארץ טמאה ובמושב לצים. וזהו ואנשי סדום רעים וחטאים של לוט. ואמר רעים וחטאים עם ה' ועם אנשים: