צרור המור על התורה · דברים · פרק 33 · פסוק 22

ולדן אמר דן גור אריה וגו'. ראוי היה לסמוך אשר לגד. אחר שהיו אחים בני אם אחת היו. ואחר כך דן ונפתלי. והטעם שאיחר לאשר. לפי שהוא היה ראוי לחתום בו הברכות. אחר שנקרא שמו אשר והיה מאושר. והאושר והשכר הוא באחרונה. וכן לפי שהיה חותם ומנעול לישראל. כאומרם ז"ל ברזל ונחשת מנעליך ארצו של אשר היתה מנעולה של א"י. ואולי הטעם שסמך דן לגד. לפי שהיה מתנבא על שמשון. וכמו ששמשון אבד מלכותו בשביל אשה רעה. כן גד אבד כבודו בעבור שנשאר בארץ טמאה. ואם דן הוא רמז על ירבעם שעמד על הדרכים כנחש וכאריה שלא יעלו לירושלם לעבוד אל אחד. לכן סמכו אצל גד להורות שכמו שגד טעה באל אחר. לפי שנשאר חוצה לארץ. שהרי אמרו כל הדר בחוצה לארץ וכו'. כן דן טעה באל אחר בענין העגלים. ואמר גור אריה לדמותו ליהודה שנקרא גור אריה. וזהו כאחד שבטי ישראל. ואמר יזנק מן הבשן. לרמוז שיקלח משמשון זרם מים רבים. אע"פ שהוא יבש במעשיו. וכן רמז יזנק מן הבשן על תשועת הנפש שכמו שהשם ינקום נקמתו מאויביו. כך יושיעהו תשועת הנפש. כמו שאמר זכרני נא בנפשי שתהיה אזכרתם לה'. וחזקני נא בגופי. וכמו שאמר ואנקמה נקם אחת משתי עיני. והעין האחר ישאר לשכר עוה"ב ולתחיית המתים. וזהו יזנק מן הבשן כאומרו אמר ה' מבשן אשיב. וכן רמז שנפשו תעלה למעלה מן היבשה ולא תהיה נשארת למטה. וזהו יזנק מן הבשן. וכן אמר יזנק מן הבשן. לפי שדימהו לאריה שמדלג מהר אל הר. אמר ששמשון ג"כ יזנק וידלג מהר להר ועוקר השערים ומניחן בהר. ואם היה מתנבא על ירבעם שעשה העגלים. יאמר יזנק מן הבשן שידלג מהר ה' וישכח תורת השם. כאומרו ויסעו מהר ה'. כן בכאן יזנק מן הבשן כאומרו הר אלהים הר בשן: