צרור המור על התורה · דברים · פרק 23 · פסוק 25

ואמר כי תבא בכרם רעך. להזהיר לפועל שלא יתן בכליו. לפי שיצר הרע מורה לו היתר אחר שהוא טורח. לזה אמר ואל כליך לא תתן. ואמרו שמדבר בפועל בג"ש. נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן לא תבא עליו השמש. מה להלן בפועל אף כאן בפועל. ואמר כי יקח איש אשה וגומר וכתב לה ספר כריתות. להורות שאם לא מצאה חן בעיניו שיגרשנה. ולפי שאולי זה היה מתוך כעס ומריבה. יכול להחזירה אחר שגרשה. אבל אם נשאת לאיש אחר שכבר הוטמאה אינו יכול להחזירה. כי תועבה היא לפני ה'. וזאת היא עצת הבליעל הוא שטן הוא יצר הרע הנקרא תועבה. שאומר לו דבר והפכו. מיד אמר לו שיגרשנה לפי שהיא כעורה או כיוצא בזה. ואחר כך חוזר לומר שיחזירנה אחר שהיא אשת נעוריך וכיוצא בזה. לזה אמר ולא תחטיא את הארץ. בעצת יצר הרע הנקרא חטאת כאומרו לפתח חטאת רובץ. אחר כך אמר כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא. להורות שאע"פ שאמרה תורה שלא נשמע לעצת יצר הרע לילך אחר התאוות. שעם כל זה ראוי לו לאדם להיות שמח בחלקו ובאשתו אשר לקח. ולא יפריש עצמו מכל וכל מן התאוות. וזהו ושמח את אשתו אשר לקח: