אח"כ אמר וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם. והטעם לפי שעתידה נעמה העמונית לצאת מהם. וכן צוה במואב מפני רות המואביה. וזהו שרמז באומרו כי לבני לוט נתתיה ירושה. להורות שאע"פ שלוט עשה שלא כהוגן. מפני כבוד הבנים ראוי לחלוק לו כבוד. אחר שעתידות לצאת מהם רות המואביה ונעמה העמונית. וכל זה מפני בנות לוט שנתכוונו לשם שמים. וכמו שאמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. עד שאמרו בהוריות פרק כהן משיח. ובנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר אחרון. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם יקדים אדם לדבר מצוה. שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות לישראל במלכות. עובד וישי ודוד ושלמה. ובפרק שור שנגח את הפרה אמרינן כיוצא בזה. וגרסינן תו התם ואלו צעירה עד דאתא רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה כו'. וא"ת מנין שנתכוונו לשם מצוה. דגרסי' בהוריות בפרק כהן משיח ובפרק הריני נזיר. וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. משל ללוט ושתי בנותיו. הם נתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם. והוא נתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם ע"כ. ומכאן נראה שדרשו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:
קריאה במקור
צרור המור על התורה · דברים · פרק 2 · פסוק 19
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Tzeror Hamor, Warsaw, 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036048
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 08ffe44a9ee25f20140b59038ac0ff0329bcd099b4b6835d1d14de4640bd1e39