צרור המור על התורה · דברים · פרק 34 · פסוק 10

ואמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. לרמוז שכל הנביאים לא היו עושים מאמרם אלא בחיים חייתם. ואפילו בחייהם לא היו עושים מאמרם. אבל מרע"ה הגיע מעלתו. שעשו מאמרו אחרי מותו יותר מבחייו. עד שכל הדורות הבאים היו עושים מאמרו. וזהו ויעשו כאשר צוה ה' את משה. ולא ישראל בלבד אלא אפילו הנביאים היו עושים מאמרו. וזהו ויעשו כאשר צוה ה' את משה ומתנבאים מנבואתו. כי בתורת משה כלולים כל דברי הנביאים. כמו שרמזתי בפ' האזינו. ולכן אמר חותם הנביאים זכרו תורת משה עבדי. כי כל דברינו כלולים בדבריו ובמשפטיו אשר צוה ה' אותו בחורב. וכ"ז לפי שהוא התנבא באספקלריא המאירה. וזהו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ולפי שאולי נאמר כי בנבואה היה גדול מכל הנביאים. אבל במעלת הגבורה והכח וההשתדלות. ונביאים אחרים היו גבורים ממנו. לז"א שאינו כן. כי במעלת הגבורה היה ג"כ גדול כמו במעלת הנבואה. אחר שראינו מה שעשה לפרעה ולכל ארצו. כמו שפירשתי באומרו הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. וזהו לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים. שהיתה ארץ מלאה חכמות. כאומרו תבן אתם מכניסים לעפריים. והוא בחכמתו אמר למתא דירקא ירקא שקול. וזהו לעשות בארץ מצרים. וכן הראה גבורתו במלך קשה זר ואכזר. וזהו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. לרמוז שבתוך פלטרין שלו היה נכנס לעשות האותות והמופתים בגבורה ובגודל לבב. ולפי שידוע שחכמת מצרים אינה נחשבת לכלום בערך חכמת ישראל. לפי שהוא עם חכם ונבון אע"פ שהוא גוי גדול. לזה חזר לומר ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל. שהוא עם חכם ונבון והוא עם קשה מאד. כמאמר שלמה כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. ומשה בחכמתו ובכח ידו שפט את ישראל מ' שנה והדריכם בדרך ישרה. ואע"פ שהיו חוטאים בכל עת ובכל שעה היה מתפלל עליהם. עד שזה היה פלא גדול מכל מה שעשה במצרים ובארצו. וזהו ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול. שהיו ישראל יראים ממנו כמראה של שכינה. הלא תראה מה שעשה בענין העגל שלא היו עמו אלא שבט לוי. והוא לבדו קם כנגד ששה מאות אלף איש. ודן את החוטאים ושרף את העגל והשקה לישראל כסוטות על כרחם. ולא היה בהם פוצה פה ומצפצף. ובפרט בזמן שעזבו את ה' והשתחוו לעגל ויזבחו לו. כי מצח אשה זונה היה להם נגד השם. וכשבא משה. כולם נחבאו ועמדו במקומם ממוראו ושתקו. וזהו ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ובמעמד כולם:

או שיאמר ולכל היד החזקה. כי זה רמז על מה שכתבתי למעלה. כי משה ביום שמת בו כתב ספר תורה ונתנו לבני לוי. וכתב שנים עשר ספרים אחרים לתת לכל שבט ושבט ספר אחד. כדי שלא להטיל קנאה בסעודה. והעיד שמים וארץ בדברי השירה. ואח"כ חזר והעיד בישראל דברי השירה. ואח"כ בירך לישראל. ועלה להר. וזה פלא גדול מכל פלאי התורה. עד שלזה אמר ולכל היד החזקה. שעשתה ידו של משה בכתיבת אלו הספרים. ולכל המורא הגדול בענין השירה ובהתראות הכתובות בה. אשר מהן תסמר שערת בשרם. אשר עשה משה לעיני כל ישראל. בענין הברכה שבירך אותם ואסף כל שבטיהם. כדכתיב וזאת הברכה וגו'. וזהו לעיני כל ישראל: