צרור המור על התורה · במדבר · פרק 31 · פסוק 26

ואמר שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה. והא כתיב הרגו כל זכר בטף. אבל אמרו במדרש כי אדם כולל איש ואשה כאומרו ויעש' כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית. איש לזכר אדם לנקבה. וכן כתיב ויקרא את שמם אדם. אחר מלחמת מדין כתיב ויקרבו אל משה הפקודים וגו'. ויאמרו עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה וגו'. ויש לשאול היאך נשאו את ראשם והלא כתיב כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו. ועוד מהו לכפר על נפשותינו. במה חטאו שהוצרכו כפרה. ועוד למה הוצרכו לתת אותו על עבודת אהל מועד. אבל נראה שהפקודים ראו שהתורה צותה למנות על ידי שקלים ובזה לא יהיה בהם נגף. ואם לא יעשו כן יהיה נגף. ולכן אמרו הם עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה בלא שקלים. ועם כל זה לא נפקד ממנו איש. וכופר זה ונקרב את קרבן ה'. לא מהביזה אלא מאשר מצאנו שנפל מהנשים. וזהו איש אשר מצא לו בעת עבודה זרה. לכפר על נפשותינו במקום השקלים שהיה לנו להביא. ולכן תמצא שבפרשת כי תשא בשקלים כתיב ונתנו איש כופר נפשו לה' וגו'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט לכפר על נפשותיכם. ובכאן כתיב לכפר על נפשותינו. ולהורות ג"כ שזה היה במקום השקלים. כתב בכאן ויביאו אותו אל אהל מועד זכרון לבני ישראל. כמו שכתב שם ונתת אותו על עבודת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם.