צרור המור על התורה · דברים · פרק 17 · פסוק 16

אמר לא ירבה לו סוסים. כי אחר שלא שאלו המלך לתכלית המכוון אלא להיות כגוים. וידוע כי כל מלכי הגוים יש להם שלשה כוונות במלכותם להתגדל ולהשתרר. האחד בהרבות הסוסים. כאומרו אלה ברכב ואלה בסוסים. לז"א ולא ירבה לו סוסים. והשני להרבות נשים להתחתן במלכים רבים ולהרבות בבנים ובבנות לקחת לו מזרעו מושלים. ולז"א ולא ירבה לו נשים והשלישי להרבות כסף וזהב לבלי חוק. לעשות אוצרות וסגולות לקנות שם בכל המלכיות. ואף במלכי ישראל היה נמצא זה כדאיתא באותו מעשה של מונבז המלך וכו'. אבותי גנזו ממון ואני גונז נפשות דכתיב ולוקח נפשות חכם. ולז"א וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. ולפי שאלו הג' דברים הם קיום המלכות. הסוסים לנצח המלחמות. כאומרו וראית סוס ורכב עם רב ממך. ואמר סוס מוכן למלחמה. וכן צריך כסף וזהב לתת לאנשי הצבא. ונשים רבות ובני בנות להתחתן במלכים. וכן שיבאו חתניו לוקחי בנותיו לעזרו ולהיות לו מגן. ואחר שמלך ישראל אין לו להרבות סוסים ונשים וכסף וזהב. איך ילחם עם אויביו בלא סוסים וכסף וזהב. וכן אם לא יהיו לו נשים רבות. אולי לא יהיה לו בן ויפסק המלכות ממנו. לז"א אני אתן לך תיקון לכל זה. והוא והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה. ובתורה תזכה ותחיה ויהיו לך כל אלו הדברים. כאומרם ז"ל הם באים בנצחונו של ב"ו ואתה בא בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית מה היה סופו שנפל בחרב והם עמו. וכן בני עמון באו בנצחונו של שובך וכו'. וכשיהיה ה' בראשך לא יחסר כל בך. כי בו נאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות. ובתורה נאמר הנחמדים מזהב ומפז רב. ובה תהיה נושע בה'. ושקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט. אבל השם רוכב על עב קל שהוא שם המפורש. ואמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ולכן אמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. כי המלך היה לו להביא ס"ת קטן בזרועו. וזהו והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ובזה ילמד ליראה את ה' ולא את המלכים. ובזה תהיה יראתו על פניו לבלתי יחטא להשתרר ולהתגאות על עם ה'. אחר שהם אחיו. וזהו לבלתי רום לבבו מאחיו. אחר שהם בני מלכים כמוהו כאומרו ברעה ויעבוד חנם:

ואולי רמז לבלתי רום לבבו מאחיו. בסבת רבוי הזהב שבו האדם מתגאה. וכן בסבת רבוי הסוסים. כי הסוסים מגביהים לבו של אדם ומשמחים אותו. ולכן נקרא סוס שהוא כמו שש. לפי שהם אותיות מתחלפות. כמו שפירשתי על לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. לפי שאמר למעלה נגילה ונשמחה בך ובתורתך. והוא סוד הדיבוק כאומרו כי בו ישמח לבנו. ולכן התחיל ישקני מנשיקות פיהו שהוא סוד הדיבוק. ואחר שאתה שמח בשמחת בית השואבה למי אמשילך או למי אדמך. לזה אמר לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי אחר שהסוס בטבעו שמח. ולכן כלל הזהב והסוס באומרו לבלתי רום לבבו מאחיו. ולבלתי סור מן המצוה אמר כנגד ולא ירבה לו נשים. לפי ששם אמר ולא יסור לבבו. ומה שאתה ירא שאם לא תרבה נשים שלא יהיו לך בנים ויפסק מלכותך. לזה אמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. כי בזכות התורה יהיו לך בנים רבים לישב על כסאך. כי היא חברתך ואשת נעוריך והיא אילת אהבים ויעלת חן. כאומרם חן תורה בעיני לומדיה: