צרור המור על התורה · שמות · פרק 29 · פסוק 1

וזה הדבר אשר תעשה אותם לקדש אותם לכהן לי. לפי שמשה היה רבן של כהנים והיה שלם מהם. אחר שהוא משלימם באלו השלמיות. אמר וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם בקדושתך. והקדושה היא הכנה קרובה לכהונה. כי אין כהונה בלא קדושה. ואחר יקרב לשרת. וזהו לקדש אותם ראשונה. ואז יהיו מוכנים לכהן לי. והקידוש הזה הוא בד' דברים. א' בקרבן שהוא מקדש ומטהר ומקרבו לכהונה ומטהרו מטומאה. ב' ברחיצה שהיא מקדשת לטמאים. ג' במשיחה שהיא מקדשת ומגדלת למשוחים ואין משוח אלא לכהונה ומלכות. ד' בלבישת בגדי הקדש שהם מקדשים למלובשים בהם. וזהו אומרו והיתה להם כהונה. ואמרו ז"ל כל זמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם. אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם. וכנגד אלו הד' כתב למעלה ד' כנגדם. והם והלבשת אותם את אהרן אחיך כנגד הלבישה. ומשחת אותם כנגד המשיחה. ומלאת את ידם כנגד הקרבן. וקדשת אותם וכהנו לי. בכאן נכללה הרחיצה והקדושה שאמר למטה. וזה אשר תעשה להם לקדש אותם. ולפי שזאת הקדושה היתה למלאת יד אדם הראשון ולכפר על חטאתו כמו שאמרנו. אמר לקח פר אחד כנגד אברהם. ואילים שנים כנגד יצחק ויעקב. וכן רמז פר אחד כנגד אדם הראשון. ואילים שנים תמימים כנגד קין והבל. ולחם מצות וחלות מצות. להורות על מצה שמורה. בענין שלא יהיה שם שאור לעפש העיסה. וזה להורות כי אדם הראשון חטא בסבת נחש הקדמוני. הוא שטן שנקרא שאור שבעיסה. ואחר שזה הקרבן היה לכפרת אותו עון. אין ראוי שיהיה בו שאור וחמץ. אלא מצה שמורה משאור מחמץ מיצר הרע. ולהורות שזה היה כפרת העון של אדם הראשון שאכל מן העץ. אמר בכאן סולת חטים תעשה אותם. כי כן תמצא במחלוקת חכמים ז"ל. זה אומר תאנה היתה. וזה אומר גפן היתה. וזה אומר חטה היתה. ולכן כתב בכאן סלת חטים תעשה אותם: