צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 24

אח"כ אמר ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם וכל הנושא. להזהיר להם על נגיעת הטמאים ומשאם. כמו שהזהיר על אכילתם. וכן אמר וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ. להבדילם מכל שרץ המים. ורז"ל אמרו ג' דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו באצבע ואלו הן. מנורה. ראש חדש. שרצים. מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה. ר"ח דכתיב החדש הזה לכם. שרצים וזה לכם הטמא. וכי ימות מן הבהמה. להוציא הטריפה. ורז"ל אמרו וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה. אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה. והאוכל מנבלתה. מנבלת הטהורה שחשב שהיא שחוטה. וכל השרץ השורץ על הארץ. הנולד מהעיפוש בלי זווג זכר ונקבה לא תאכלום. כי שקץ הם השקצים הנולדים מן הזיווג. ולא תשקצו את נפשותיכם. כי הם טמאים ומזונם משקץ הנפשות. כמו שמשקץ הגופים. ויש כאן שיקוץ נפש וטומאה גופנית. ולכן אמר ונטמתם בם בלא אל"ף. לפי שמטמטמין את הלב. ולכן והתקדשתם במעשיכם. והייתם קדושים במדעכם. ותהיה הקדושה על ב' פנים. קדושה גופניית. וקדושה נפשיית. הגופנית היא ההרחקה מכל טומאה ומכל חסרון. והנפשיית אמונה טהורה וידיעה ישרה. כי קדוש אני ולא לפני טמא שפתים יבא. ולזה כוונו רז"ל אם אתם מקדשים עצמיכם למטה אני מקדש אתכם למעלה. וכן אמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש אני זה שמן ערב. וכל זה להעביר הטומאה והזוהמא. וכן רמז בשמן ערב. על התורה שנקראת שמן. שראוי לדבר בד"ת על השולחן. כאומרם כל שלחן שאמרו עליו ד"ת כאלו אכלו משולחנו של מקום. ואחר שאני קדוש אל תטמאו את נפשותיכם במאכלות טמאות. אחר שאני מקדש נפשותיכם למעלה. והנה רמז להם בכאן שעשה להם שני מיני טובות. טובות הגוף וטובות הנפש. כנגד טובות הנפש שע"ז נקראו עם קדוש ועם סגולה. אמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. שלשה קדושות לכלול בכאן שלשה עולמות. כנגד עולם העליון אמר כי קדוש אני. ולכן לא תטמאו את נפשותיכם. בענין שתזכו לעלות למעלה. וכנגד הטובות הגופניות שעשה להם. אמר כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים. שבכאן כלל כל הטובות. ולכן והייתם קדושים בזה העולם. כדי שתהיו מוכנים לעלות אל עולם האמצעי ואל עולם העליון. וזהו כי קדוש אני: