צרור המור על התורה · דברים · פרק 11 · פסוק 26

ראה אנכי. לפי שאמר למעלה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו. ואם לא תשמעו ועצר את השמים. וכאן נכללו כל הברכות והקללות. כמו שפירשתי בפרשת בחוקותי. לכן סמך מיד ואמר ראה אנכי נותן לפניכם היום. בזאת הפרשה שלמעלה ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעון. כמו שאמר והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם. והקללה אם לא תשמעון. כמו שאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם. ולכן אמר בכאן וסרתם מן הדרך ללכת אחרי אלהים אחרים. כמו שאמר למעלה וסרתם ועבדתם אלהים אחרים:

ואמר ראה אנכי. בלשון יחיד. ואחר כך אמר נותן לפניכם לשון רבים. להודיע לנו עיקר גדול בשורש האמונה ובמעלת ישראל. אע"פ שהם רבים הם כמו יחיד. לפי שנחצבה נפשם מאל אחד. וכמו שאמרו עשו שש נפשות [היו לו] ואמר בהן נפשות לשון רבים. לפי שהיו עובדים אלוהות הרבה. ויעקב היו בניו שבעים וכתב בהם נפש לשון יחיד. לפי שבאין מכח אל אחד. ולכן תמצא בתורה שפעמים מדבר עמהם בלשון יחיד לא יהיה לך אלהים אחרים. ובמקום אחר כתיב לא תעשו לכם אלילים. להורות על מעלתם שאע"פ שהם רבים הם כמו יחיד. ולכן פעמים מדבר עמהם בלשון יחיד ופעמים לשון רבים. ובזה ובזה יחידו של עולם מצטרף עמהם. ולכן אמר במסכת אבות עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה עמהם וכו'. ומנין אפילו חמשה ומנין אפילו אחד וכו'. להורות שרבים הם כמו יחיד. והיחיד הוא כמו רבים. ובכולם השם מצטרף עמהם שהוא יחידו של עולם. וכן הוא כמו רבים כי מלא כל הארץ כבודו.

וי"א כי ראה אנכי. אמר כנגד השכל שהוא יחיד. לפי שזאת הראיה היא ראיית השכל. ולכן אמר ראה לשון יחיד כמדבר עם השכל. ולפניכם אמר כנגד כחותיו שהם רבים. וירמוז בזה כי עיקר התורה תלויה באמונה. כאומרו השכל וידוע אותי. וזהו ראה אנכי. ראה בעין השכל כי אנכי ה' אלהיך. וזהו ראה אנכי. ונותן לפניכם. הוא כנגד שאר מצות התלויות במעשה. לעשות ושלא לעשות. וזה כלול באומרו ברכה וקללה. ופירש הדבר ואמר הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'. והקללה אם לא תשמעו. וחותם שזה בכלל לא תעשה. ועוד אני סבור שאמר ראה אנכי נותן לפניכם לשון רבים ולשון יחיד. לרמוז למה שכתבתי למעלה בסוד האהבה והיראה. הרמוזות בפרשת שמע ישראל ובפרשת והיה אם שמוע. כי ענין אהבה הוא כמו אחד. ולכן באו כל דברי אותה פרשה בלשון יחיד. אבל בענין היראה שאמר שהיא פרשת והיה אם שמוע. שהיא לשון גיזום כתיב בה לשון רבים. לפי שכבר לבו חלוק. ולכן אמר בכאן ראה אנכי נותן לפניכם לשון יחיד ולשון רבים. להורות שבפרשה שעברה כלול בה ענין האהבה הבאה בלשון יחיד. וכלול בה ענין היראה הבאה בלשון רבים. וזהו ראה והסתכל ענין האהבה הרמוזה בלשון יחיד. שהיא הברכה אשר תשמעון. וכן ראוי לך להדבק באהבת השם שהיא סוד ה' אחד. ובה תלויה הברכה והקדושה. ולכן לא נאמר כי טוב בשני. לפי שאין טוב אלא באחד. אבל בענין היראה שלבו חלוק עם השם. נאמר בו לשון רבים. התרחק ממנו. שהיא נכללת בכלל והקללה אם לא תשמעו. כאומרו למעלה וחרה אף ה' בכם. וזהו ראה אנכי נותן לפניכם לשון יחיד ולשון רבים. ולכן פירש מיד הדבר ואמר והיה כי יביאך ה' ונתת את הברכה על הר גריזים. שהיא ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה. ואת הקללה על הר עיבל שהיא ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. וזהו הברכה אשר תשמעו. והקללה אם לא תשמעו:

ולכן אחר שכל הדברים אמורים בלשון ארור ובלשון ברוך. כי אתם עוברים את הירדן וגו' ושמרתם לעשות את כל החוקים האלה. ולפי שהתורה כולה בכלל ע"ז אמר אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות וגו' אבד תאבדון וגו'. באופן שבעקירת ע"ז תשמרו כל התורה כולה. וכל זה לפי שהיה ירא מהם שאחר ביאתם לארץ שיטעו אחר ע"ז. ולכן אמר להם אבד תאבדון את כל המקומות. כי לא יספיק לכם עקירת הע"ז עצמה. אלא המקומות שעבדו שם הגוים. וכל זה לפי שהיה ירא מהם שאחר ביאתם לארץ שיטעו אחר ע"ז. ולכן אמר להם אבד תאבדון את כל המקומות. כי לא שאני ירא שאתם יורשים אותם. אלא את אלהיהם. לרמוז שבכניסתם לארץ ירשו אלהיהם ויטעו אחר ע"ז. ויהיו יורשים אותם כאלו באה להם מנחלת אבותם. ולכן ונתצתם את מזבחותם ופסילי אלהיהם תגדעון. בענין שלא ישאר להם שם ושארית: