צרור המור על התורה · בראשית · פרק 45 · פסוק 3

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי. כי פלא הוא אם לא מת מרוב היגון והאבל. ולא יכלו אחיו לענות אותו מרוב הבושה והבהלה. ולפי שראה שהיו יראים ממנו. אמר גשו נא אלי ולא תיראו מפני. כי אני יוסף אשר מכרתם אותי כלכם ולא עשיתם לי רע. כ"ש אני לבדי שלא אוכל לעשות לכם רע. ובמדרש אמרו גשו נא אלי לומר להם אשר מכרוהו. וזה אין דבר ראוי לאומרו בפני המצריים ע"כ. ד"א למה אמר להם גשו נא אלי לפי שלא רצה לדבר עמהם על ענין מכירתו בפני בנימן. כדי שלא יתביישו אחיו מבנימן וכדי שלא יגיד לאביו. ואמר להם שלא יגידו לאביו והריני מכסה מבנימן אחי. אף אתם תכסו מאבי ולא תיראו ממני שאגלה הדבר. לכך כתוב גשו נא אלי ויגשו. ויפה דרשו והכתוב מסייעם דכתיב אשר מכרתם אותי והלא בנימן לא מכרו. נראה שלא היה מדבר אלא עם שאר האחים. וכן צריך לומר שלא אמר בפניו כל הסיפור עד מהרו ועלו אל אבי. בענין שלא יבין בנימן את הדבר. ולפי זה יתישב יפה מה שאמר והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימן. כי פי המדבר אליכם. שנראה מזה שהיו שוים כולם הם ובנימן כאומרו כי פי המדבר אליכם. אבל בדיבור הראשון של גשו נא אלי וכל הסיפור לא היו עיניהם ועיני בנימן שוים. אלא עיניהם לבד. שאם לא כן למה הזכיר בכאן ועיני אחי בנימן. ואמרו במדרש כי יוסף שאל לבנימן בסתר מה אמרו אחי לאבי בשעה שנגנבתי מאצליכם. והגיד לו איך הביאו הכתונת טבולה בדם ואמרו זאת מצאנו. א"ל יוסף כן היה. לקחוני אנשים רעים והפשיטו בגדי ממני. והאיש שלקח בגדי ממני הלך להחביאם במערה ואכלו ארי ולי מכרוני חבריו הנה. ראה כמה היה יוסף צדיק. שלא רצה לגלות מכירתו אפילו לבנימן ע"כ. וזה להורות שלא ידע בנימן מהמכירה: