צרור המור על התורה · בראשית · פרק 50 · פסוק 1

ויפול יוסף על פני אביו. זהו לקיים מה שנאמר ליעקב ויוסף ישית ידו על עיניך. ולכן נפל על פני אביו לשים ידו על עיניו ולסותמם מן הטעם שכתבתי למעלה. ויבך עליו כמו שיעקב בכה עליו. וישק לו מכאן אמרו זו נשיקת פרישות. מכאן שצריך אדם לנשק את מתו על פרישותו. וצוה לחנוט את אביו בענין שיהיה גופו קיים. וזה יורה על מה שאמרו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ולא לחנם כתב בו חניטה יותר מבשאר אבות. ואמר וימלאו ארבעים יום ויבכו אותו מצרים שבעים יום. להורות שלא היו כפויי טובה. ואחר שקבלו טובה מיעקב שבזכותו לא כלה הרעב את הארץ וזרעו וקצרו כדכתיב ותן זרע. עשו לו כל הכבוד הזה לספדו ולבכות עליו. ואע"פ שהם פרעו חובם. השם נתן להם גמול כמאמרם ז"ל בשביל ארבעים יום שנתעסקו המצריים בחניטת יעקב. נתן ארוכה לננוה ארבעים יום שנאמר עוד מ' יום וננוה נהפכת. לפי שמלך ננוה באותה שעה היה פרעה מלך מצרים. א"ר אבהו את מוצא שבעים יום יש בין אגרות המן לאגרות מרדכי שאגרות המן היו בי"ג בניסן שנאמר ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בי"ג בו. ואגרות מרדכי היו בכ"ג בסיון שנאמר ויקראו סופרי המלך בחדש השלישי הוא חדש סיון בכ"ג יום בו. ולמה כן כנגד שבעים יום שבכו מצרים את יעקב שנאמר ויבכו אותו מצרים ע' יום. כיון שעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרעה. ולמה לא הלך הוא לפי שלא היה רוצה לפרוש מאביו בשביל כבוד אביו. ד"א כדי שישאוהו עצה שיניחוהו לעלות שהיה מתיירא מהם שלא יעצוהו שלא לעלות. מתלא אמר קיימין לקטיגורא כי היכא דלא לטרדך ע"כ: