צרור המור על התורה · במדבר · פרק 7 · פסוק 12

ואמר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו. להורות על מעלת נחשון שלא אמר בו ביום הראשון הקריב נחשון. שהיה נראה שמעצמו הקריב. אבל אמר ויהי המקריב ביום הראשון. כאלו אמר שלא הקריב אלא ברשות. ולא רצה להקריב עד שנצטוה מפי השם. ולפי שלא היה רוצה ליתן הכבוד לראובן הבכור. לכן אחז"ל שבכולן נאמר נשיא יששכר נשיא ראובן חוץ משבט יהודה שלא אמר בו נשיא. לפי שהיה משפיל עצמו וכן כדי שלא יתגאה. ואם יחזור לאחוריו ימצא כתוב נחשון בלי נשיא. וכן אמרו שאמר בו וקרבנו בוי"ו מה שלא אמר בכל השבטים כדי שלא יתגאה לומר שהוא הקריב ראשון כי כבר קדמו קרבן אחר. ואולי רצו בזה כי אחר שנתנאל בן צוער נתן להם עצה זו. הרי הוא כאלו קדמו אחר והוא שני. וזהו וקרבנו. או שרמזו בזה על קרבן הנשיאים שהתנדבו שש עגלות צב וי"ב בקר. ושם אמר ויקריבו נשיאי ישראל כולם בשוה. וכן אמר עגלה על ב' הנשיאים בענין שבזה הקרבן כבר קדמו אחר. ולכן אמר וקרבנו בוי"ו התוספת כאילו לא היה הוא ראשון. וכן אמרו כי אמר וקרבנו בוי"ו יתירה כנגד ששה דברים שחסרו מאדם הראשון בעון חוה. והם זיוו וקומתו וחייו וטעם הארץ וטעם הפירות וסילוק שכינה. וכולן חזרו בזה היום בסבת קרבנות הנשיאים. וזהו וצדיקים ישכנו ארץ ישכינו שכינה בתחתונים וכמ"ש. וזהו שעד היום היה העולם רופף מחטא אדם הראשון. ובזה היום נתבשם העולם וחזר אדם לקדמותו וחזרה הארץ והפירות לטעמן הראשון. ולזה תמצא בדברי רבותינו ובמדרש. שדרשו קצת מאלו הקרבנות על אדם הראשון. כמו שדרשו שלשים ומאה משקלה כנגד שנותיו של אדם הראשון כשהעמיד עשרה תולדות. וכן מדרשים אחרים רבים בדברי המפרשים ובדבריהם ז"ל. ולכן לא ראיתי להאריך בהם ולא לעשות מדרש או משמעות באלו הקרבנות והשקלים לפי שהארכתי הרבה בזאת הפרשה: