צרור המור על התורה · דברים · פרק 16 · פסוק 19

ואמר לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד. לפי שהמטה הדין הוא לשלשה סבות. האחד כי הוא אדם רע ובליעל וטבעו רע מצד עצמו לעוות אדם בריבו. והשני [שמעוות הדין מצד החנופה. והשלישי] שמעוות הדין מצד שקבל שוחד ממנו הן בממון הן מאכילה והלעטה. ולאלו (השנים) [השלשה] רמז משפטי ה' אמת. מצד עצמם ומצד הצדק. כנגד שוחד הממון אמר הנחמדים מזהב ומפז רב. וכנגד שוחד האכילה אמר ומתוקים מדבש וגו'. גם עבדך נזהר בהם. שאע"פ שהייתי מלך לא הייתי רוצה לקבל מנחה משום אדם. כי אולי יש לו דין עם אחר. ומזה היו נזהרים החכמים ג"כ כמוזכר בדבריהם. לפי שהשוחד הוא חד וקל ומעוור עיני חכמים וגו'. וכנגד אלו השלשה דברים שהם סבת עוות הדין. הזכיר שלשה דברים. כנגד הראשון אמר לא תטה משפט. והשני לא תכיר פנים. והשלישי לא תקח שוחד. וכנגד הראשונה אמר צדק צדק תרדוף. לתכלית הצדק בעצמו ולא לתכלית אחר. וכנגד השני שהיא לא תכירו פנים שהיא החנופה אמר למען תחיה. והרמז בזה לפי שכבר העלו בגמרא שכל המחניף לחבירו נופל בגהינם שנאמר לכן כאכול קש לשון אש וגו'. ואם כן אחר שאתה לא תחניף תנצל מן המות ומן הגהינם ותחיה חיים ארוכים. וזהו למען תחיה. וכנגד השלישי שהוא השוחד אמר וירשת את הארץ. כלומר אם לא תקבל השוחד אני אתן לך מתנה אחרת טובה ממנה והיא ירושת הארץ שיש בה זהב ורוב פנינים. והיא ארץ זבת חלב ודבש כנגד המאכל וההלעטה: