צרור המור על התורה · בראשית · פרק 27 · פסוק 30

ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו. לא אמר מאת יצחק אביו אלא מאת פני. לרמוז על השכינה שהיתה שם שנקראת פני ה' כדכתיב פני ילכו. ואולי לזה אמר יצא יצא שתי יציאות. א' לו וא' לשכינה שנסתלקה מיצחק בביאת עשו. ולכן אמרו ויחרד יצחק חרדה גדולה שראה גיהנם פתוח תחתיו אחר שנסתלקה ממנו שכינה. ולכן שאל לפי דעת רז"ל מי איפה מי נאפה בתנור זה של גיהנם. והתשובה הצד ציד עשו הרשע. ואמר ואוכל מכל. לרמוז על השכינה שנקראת כל. ואמר זה להורות שכל מה שאכל היה בו טעם כל. ולפי שיצחק הרגיש בדבר זה. חזר לומר גם ברוך יהיה. כשמוע עשו את דברי אביו חרה לו עד מאד. שנראה שאביו הסכים בברכה ולא עשה יעקב הדבר מעצמו. ושכח לאחיו וחזר לאביו וצעק צעקה גדולה ומרה. ויאמר ברכני גם אני אבי כמו שברכת לו. או רמז ברכני גם אני אבי על מה שאמר יעקב האתה זה בני עשו ויאמר אני. כלומר שברכת ליעקב לפי שאמר אני בנך בכורך עשו. לפי שחשבת שהיה עשו. כל שאר שיש לך ברכני שאני עשו באמת. וזהו ברכני גם אני אבי. ולזה השיב יצחק ואמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. כלומר שהוא קבל ברכתך יותר כבר. ואיך אברכך אחר שבמרמה לקח הברכה הראויה לך: