צרור המור על התורה · דברים · פרק 13 · פסוק 2

כי יקום בקרבך נביא וגו'. לפי שאמר למעלה השמר לך פן תנקש אחריהם וגו' כי כל תועבת ה' עשו. וא"ת כן אעשה כשלא יהיה לי מנגד וחולק. אבל אם יבא נביא או חולם חלום ויתן לי אות או מופת. לאמת אותו דבר שאתה אומר שהיא תועבה. ובא האות והמופת. לפי שזה הנביא היה נביא אמת. ואח"כ חזר אליו לנביא השקר. או שיעשה האות והמופת ע"י כשוף או באי זה ענין שיהיה. אני מוכרח לעשות אות כדבריו. לזה אמר לא תשמעו אל דברי הנביא ההוא כי מנסה ה' אלהיכם אתכם. ולכן נתן לו אותו כח לעשות או מופת. לדעת הישכם אוהבים את ה' אם לאו. ולפי שזה דבר שנראה שאין לו הכרח כי מרע"ה האומר זה הוא נביא. והנביא שנותן לו אות או מופת כמשה הוא נביא. א"כ למה נאמין לזה ולא לזה. ולזה אמר להם משה אחרי ה' אלהיכם תלכו. כלומר אני אומר לך שלא תאמין לדברי ולא לדבריו. אלא שתאמין לשם ה' אלהיכם שנגלה לכם בסיני בקולות ולפידים. ואמר בפיו אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים. וראוי שתאמין אליו ותשמע בקולו ולא לקול הנביא. וז"א אחרי ה' אלהיכם תלכו ולא אחרי. ובקולו תשמעו שאמר בפיו ובקול שדי לא יהיה לך אלהים אחרים. וכמו שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום שנאמר תורה צוה לנו משה. ומלת תורה עולה תרי"א מצות. חסרו בכאן שתי מצות למנין תרי"ג. הם אנכי ולא יהיה לך שלא ניתנו אלא מפי הקב"ה ולא מפי משה. בענין שזה חוזק גדול לאמונתינו. וכשיבא נביא ויאמר שיעבדו ע"ז. תשובתו בצדו שיאמרו לו אנכי ולא יהיה לך. לא שמעתי מפי נביא אלא מפי השם. ולכן איני מאמין לך עד שיבא השם בעצמו ויגיע ויראה בפומבי רבתא. כמו שהיה במעמד הר סיני. ויחזור לומר אחרי אלהיכם תלכו. ובעוד שלא אשמע זה לא אאמין לשום אדם נביא וחוזה. אלא אחרי ה' אלהי אלך ובקולו אשמע ולא לקולך. אחרי שעמי דבר צור האדם בכבודו ובעצמו. והנביא יומת כי דבר סרה על ה' שהוציאך ממצרים. ואתה מכיר יכלתו וגדלו ובקש להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' הוא בעצמו: