צרור המור על התורה · שמות · פרק 33 · פסוק 14

ויאמר פני ילכו והניחותי לך. לפי שהוא תלה שאלתו בזכות אחרים באומרו וראה כי עמך הגוי הזה. תלה לו השם יתברך בזכות עצמו. וזהו והניחותי לך בזכותך. וכאן השיבו על שאלתו לפי דרך התלמודי אמר ליה עכשיו אני שרוי בכעס ואין ראוי לך לשאול בשעת הכעס. אבל פני כעסי ילכו ואחר כך נניח לך. והשיב אם אין פניך וכעסך הולכים מיד אל תעלנו מזה. ולפי הפשט יאמר פני ילכו שהם פני הרחמים והניחותי לך. וחזר לומר אם אין פניך המיוחדות לך שהם רחמים גמורים אל תעלנו מזה. וזה אמר לפי שפני ילכו שאמר הוא כולל פנים רבים. לזה אמר ופניך המיוחדות והפרטיות לך. או שרמז אם אין פניך הולכים. לפי שהוא שאל בעדו ובעד העם. השי"ת לא השיבו אלא והניחותי לך ולא לאחרים. לזה אמר אם אין פניך הולכים עמי ועם העם אל תעלנו מזה. ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו. בלי שר ומלאך אמצעי. ובזה ונפלינו מכל שאר העמים. כי לכולם יש שר ומזל וחלק ה' עמו. ואז השיבו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה שאלך עמך בלי אמצעי. והטעם כי מצאת חן בעיני אעפ"י שלא תהיה ראוי. ועוד שאתה ראוי בלי מציאת חן. וזהו ואדעך בשם. כי אני ידעתיך וחבבתיך בשם בלי אמצעי. וזה תשובה על מה שאמר הודיעני נא את דרכיך. בענין שבידיעת דרכיך אדעך. ואחר שאדעך אני דבק בלי אמצעי. כי באופן אחר איך אמר ואדעך. כי כבר אמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. אבל היה רוצה להשיג מעלת השם מצד ידיעת דרכיו. ואלו הדרכים לא ידענו מה הם וכיצד הם. אבל כמו שאין אנו מכירין את השם יתברך אלא מצד פעולותיו ונפלאותיו. כאומרו יודו לה' חסדו ונפלאותיו וגו'. כן א"א למשה להשיג את השם אלא מצד דרכיו. וזהו יודיע דרכיו למשה. לפי שהם דברי סתר. ולא דרכנו דרכיו. אבל לבני ישראל עלילותיו. כי מצד פעולותיו הם מכירין אותו. וזהו הודיעני נא את דרכיך. ובזה ואדעך:

ולרבותינו בזה דברים רבים בידיעת דרכיו. כיצד מתנהג בצדיק ורע לו רשע וטוב לו. ודברים כיוצא באלו. אין להאריך בהם כי הם דרכי סתר ושאלתו ובקשתו לידע דרכי ה'. שכולם תלוים בשם ה' הן לרחמים הן לדין. וזה תלוי בסוד י' ספירות ובידיעתם. וזהו שאמרו נ' שערי בינה היו וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד. שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. וזהו ואדעך בשם. רוצה לומר תהיה לך ידיעה וחלק בידיעת השם ואין לנו עסק בנסתרות. ואחר שהיה לו חלק בידיעת השם. אמר הראני נא את כבודך. ולא אמר הודיעני. אלא הראני בראיית העין ובאספקלריא המאירה. את כבודך. ולא כבודך אלא את. לרבות מה שמתרבה מן הכבוד. ולא הכבוד. וזה על דרך שהמלאכים שואלים איה מקום כבודו. ולא איה כבודו. וכן בכאן את כבודך הפנים הסמוכים אל כבודך. ולא כבודך. ולכן השיבו הש"י לא תוכל לראות את פני הסמוכים אצל הכבוד. וזהו וראית את אחורי שהם קשר של תפילין. ולא התפילין עצמם. וזה רמז שיש כבוד לפנים מכבוד. והבטיחו שיראה הכבוד שהוא אחר. כבוד אחר. אבל לא כבוד הסמוך לכבוד הפנימי. והם דברים שאין אנו מבינים אותם. ועל דרך הפשט יש לך לידע כי כל שאלת משה לא היתה אלא בשביל ישראל. בענין שיחזרו לקדמותם. ורצה לידע דרכי הש"י. בענין שבהם ידע להתדבק בשם ה' ולכוין בתפלתו. ולידע סדר כפרת העון בין לעון העגל בין לעון אחר. לפי שהם עם קשה עורף. וכל זה עשה לפי שראה ישראל ערומים בלי מצוה ובלי תורה לפי שהוא שיבר הלוחות. ולכן רצה לתקן את אשר עוות ולהחזיר עטרה ליושנה. וכל זה תבין ממה שא"ל השם פסל לך שני לוחות. ומה תשובה היא זו לשאלתו ששאל הראני נא את כבודך. אעפ"י שנוכל לומר כי זאת תשובה לשאלתו. כי לידע כבודו כמו שאמר הראני נא את כבודך. השיבו השם יתברך כי זה א"א להשיגו. אלא מצד התורה כאומרם הפוך בה דכולא בה. ולזה אמר פסל לך ואתנה לך את לוחות האבן. והיה נכון לבקר ועלית אל הר סיני. ומצד זה תשיג כל הדברים. אבל האמת כי הכל תשובה לשאלת הראני נא את כבודך. ששאל שיראהו כבודו וגדלו באיזה דרך ישיג כפרת ישראל בענין שיחזרו לקדמותם. ושישוב ליתן להם תורתו ומצותיו. ולזה השיב לו אני אעביר כל טובי על פניך. זו מדת טובו וחסדו כיצד הוא טוב ומטיב לכל. וזה רמז על י"ג מדות שבם מטיב הש"י ומרחם. וזהו וקראתי בשם ה' לפניך שהוא רחמים גמורים. ואז וחנותי את אשר אחון. שזה רמז למשה שמצא חן בעיניו שישיג השגה שלימה כזו. וכן דבר כלל כנגד העם שאם יהיו ראויים ומוכנים. השם יחון וירחם עליהם באלו הי"ג מדות שהם רחום וחנון. ובזה תוכל להשיג מדת טובי. אבל שתחשוב שאני מראה לך כבודי לא תוכל לראות את פני. ורמז באומרו אני אעביר כל טובי על פניך כפי ערכך וכפי הכנתך שנולדת בה. כי לפי שכתב בלידתו ותרא אותו כי טוב הוא. לכן אמר אני אעביר כל טובי על פניך. אחר שאתה נולדת במדת טובי ואתה רב טוב לבית ישראל. ובעבורם אתה שואל זה. וקראתי בשם ה' לפניך. אחר שאתה מכיר מדת טובי. ובעבורך וחנותי את אשר אחון במדת טובי. אבל מה שקודם מדת הטוב שהוא לפני לפנים לא תוכל לראות את פני. כי לא יראני האדם וחי. רוצה לומר בעוד שהוא חי. ובמדרש הנעלם אמרו אפילו אדם שלמעלה. דכתיב דמות כמראה אדם עליו מלמעלה ולא חיות הקדש. וכן כתוב גם כן בפרקי רבי אליעזר: