צרור המור על התורה · במדבר · פרק 10 · פסוק 29

ויאמר משה לחובב נוסעים אנחנו וגו'. לפי שראה משה שקבלו כמה טובות ממנו בעצתו שעזב ארצו ובא לחסות תחת כנפי השכינה. לא היו ראוי שיהיו כפויי טובה אחר שהיו באים ליסע. ולכן אמר ויאמר משה לחובב שהיה מצד עצמו חביב וראוי. וכן מצד אביו היותו בן רעואל. וכל שכן היות חותן משה שהיה מלך. לכה אתנו והיטבנו לך וגומר. והוא לא קבל דבריו ואמר לא אלך כי אם אל ארצי. והטעם בזה לפי שראה בדברי משה שלשה דברים בלתי ראויים מורים לו שלא ילך עמהם. האחד שאמר נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם. שרמז בזה כי אין לגרים חלק בארץ. כאומרו אותו אתן לכם ולא לאחרים. ולזה אמר אח"כ (הוא) לא אלך כי אם אל ארצי כי יש לי ארץ טובה כארצכם. והשני שאמר לו לכה אתנו והיטבנו לך קצת טובה כאיש אורח והלך. ולא כמי שהוא חותן המלך. ולזה אמר איני צריך לטובתכם כי אל מולדתי אלך בתוך משפחתי ומולדתי יש לי טובות רבות. והשלישי שאמר לו כי השם דבר טוב על ישראל. שנראה מדבריו שהטוב הוא לישראל ולא לאחר. ולזה השיב אחר שהטוב הוא לישראל. איני רוצה לילך כי אם אל ארצי ואל מולדתי שיש לי טובות מרובות. ורמז ג"כ בדבריו שלא היה רוצה לילך. לפי שהוא לא נסע מארצו לתכלית שכר שיעשו עמו טובות. כי אם להתדבק בשם מצד אהבתו ולא מצד תגמולו. ולזה אמר איני צריך לטובתכם כי בארצי יש לי טובות הרבה. וכשהבין משה כוונתו. אמר אל נא תעזוב אותנו. כלומר אעפ"י שתרצה לילך אין עתה עת להלוך. כי יאמרו כי לזאת הסבה הלכת לפי שידעת שלא היה לך חלק בארץ. וממקום שבאת משם אתה נתפס:

או יאמר אל נא תעזוב אותנו. כלומ' אין עתה עת שתעזוב אותנו עד שנכנס לארץ. כי אחר שאתה ידעת חנותינו במדבר ארץ לא זרועה הרים ובקעות ושם היית לנו לעינים. כ"ש עתה שאנו עומדים ליכנס לארץ. שאנו צריכים יותר לעצתך. שאין ראוי לך לילך. ואז והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך כמו אם היית אחד ממנו. אחר שאתה מאיר עינינו. והנה בכאן תקן כל דבריו הראשונים שאמר והטבנו לך. כי הם אין בידם להטיב. ולכן אמר עתה והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו. כי הוא טוב ומטיב. וכנגד מה שאמר לו כי ה' דבר טוב על ישראל ולא על אחר. אמר לו עתה והטבנו לך מטוב ה'. כאלו היית חלק ממנו. וכן בכאן תקן מה שאמר אותו אתן לכם ולא לאחר. כאומרו כי מהטוב אשר ייטיב השם עמנו היטבנו לך. וכן רמז באומרו והיה הטוב ההוא. ולא אמר והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו. אלא הטוב ההוא הצפון. כי לא ידעו מהו לרוב עלויו. כאומרו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך. וכן תקן מה שאמר כי אל ארצי. לפי שאני לא באתי ע"מ לקבל פרס אלא מאהבת ה' ולחזות בנועם ה'. ולכן אמר לו והיה הטוב ההוא האמיתי הצפון לצדיקים. וזה רמז על התורה ג"כ שהיו בניו בעלי שמועה מהסנהדרין. וכששמע זה שתק וקבל דבריו ונתנו לו דשנה של יריחו. וזכה למעלת התורה כמו שפירשתי בפרשת יתרו: