צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 9

אח"כ צוה על העניים בלקט שכחה ופאה. ובשבועת שוא ובגניבה ובגזלה בלשון הרע ובשנאת חנם. לפי שהם מדות המטמאות הנפש והגוף. ולפי שאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. חזר לומר לא תקום ולא תטור וגו'. כי השנאה בפועל או בפה. ושלא יאמר לו איני משאילך כשם שלא השאלתני. וא"ת אם הוא נוטר לי איבה למה לא אעשה כן גם אני. לז"א ואהבת לרעך כמוך כי זה כלל גדול בתורה. להורות לנו שאין ראוי להיות חילוק ופירוד בין איש לחבירו. אלא לדון לכל אדם לכף זכות כאלו היה הוא עצמו. וזהו אני ה'. כי כמו שאני ה' אחד. כן ראוי לכם שתהיו גוי אחד בלי חלוק. וסמך לזה בהמתך לא תרביע כלאים וגו'. לפי שכל הדברים נבראו במעשה בראשית למינם למינהו בענין שלא יהיה ערבוב בין הדברים. והכלאים באדם ובבהמה הוא ערבוב מין בשאינו מינו. וזהו לשון כלאים לשון מניעה כמו ויכלא העם מהביא. וזהו כלאים מניעת הכוחות ממה שנבראו. ולכן כמו שצוה בישראל לפי קדושתם שלא יהיה ביניהם ערבוב. אלא אחדות שלימה ואהבה. ולא לשון הרע ונטירה ושנאה. כן צוה ג"כ שלא יזרעו כלאים ולא ילבשו כלאים. שהוא ערבוב הכחות. וסמך ג"כ ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש. לפי שזה ג"כ מענין כלאים וערבוב זרע במקום שאין צריך:

והנה בזאת הפרשה תמצא שהתחיל קדושים תהיו כמדבר עם הרבים. וכן אל תפנו אל האלילים. ואח"כ אמר ובקוצרכם לא תכלה. כמדבר עם היחיד. ואח"כ אמר לא תשבעו וחללת וכן הרבה כיוצא בזה בכל התורה ראה אנכי נותן לפניכם. אבל זה הרמז גלה בזאת הפרשה באומרו ואהבת לרעך כמוך. באופן שבזה רמז שאין ראוי להיות חלוק ביניהם אלא כאלו היו איש אחד. באופן שאע"פ שיהיו ישראל אלף אלפי רבבות. כולם חשובים כאיש א' בלי חילוק ופירוד: ולזה התורה ברוב מדברת עמהם כמו שמדבר עם היחיד ואומרת אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך לא תעשוק את רעך. וכשמדבר לשון רבים מדבר עם הרבים כמו שמדבר עם היחיד. ולזה אמר התנא עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרויה ביניהם לפי שעשרה כמאה. ומנין אפי' ה' ומנין אפי' א'. לפי שהא' הוא כמו עשרה מאה ורבבה. ולכן אפי' כשמתחיל לדבר בלשון רבים מסיים בלשון יחיד כמו לא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך מהטעם שזכרנו. וזה היתרון יש לאומה ישראלית מכל האומות שכולם חשובים כאיש א'. וזה מצד פטרונם ומצד נפשם. מצד פטרונם שהוא ה' אחד. ומצד נפשם שהיא חצובה מכסא כבודו. ואחר שכל נפשותם חצובות ממקום אחד. גופם ראוי שיהיה אחד. וזהו ודגלו עלי אהבה. שדגלו הוא ה' אחד. וזהו אהבה שעולה כמו אחד. ולכן בעשו הזכיר ו' נפש ואמר בהם נפשות ביתו. וביעקב שהיו שבעים אמר שבעים נפש: