צרור המור על התורה · בראשית · פרק 20 · פסוק 13

ואמר כאשר התעו אותי אלהים. לרמוז כי מעת ששיבר צלמי אלהי תרח ונמרוד ושרף אותם באש והשליכוהו לכבשן האש ויצא מאור כשדים. הלך נע ונד ממקום למקום תועה במדברות למלאות רצון בוראו. לזה א"ל זה הדבר. וזה כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. וסיפר שנתן לאברהם צאן ובקר לפייסו והשיב לו את שרה אשתו כמו שלקחה ואמר לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ולא תירא מבני מלכותי כי לא יגעו בך. אע"פ שאמרת אין יראת אלהים במקום הזה. ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך. אחר שפייס לאברהם ונתן לו מתנות רבות לכסף ולזהב דמי בשתו. בא לפייס לשרה ואמר לה הנה נתתי אלף כסף לאחיך. ולא לך לפי שהוא דבר גנאי לתת מתנות לאשה. הנה הוא לך זה הכסף לכסות עינים ממני אחר שאני יודע האמת. אבל לכל אשר אתך מאנשי ביתך ואת כל בני עולם. אני יודע שאת אשה משכלת ותוכלי להתוכח עם כלם ולתת טענות צודקות להם עד שתכסה עיניהם ולא ידברו. או יאמר הנה לך כסות עינים שחוזר לאחיך ויאמר כן הנה נתתי אלף כסף לאחיך דמי בשתך. הנה הוא לך זה האח והבעל לכסות עינים ולמחסה ולמסתור ולמכסה עתיק לכל אשר אתך ואת כל. כי לא יהיה להם פה לדבר. אחר שהוא חכם ונביא ובו תתנחמי. אחר שהוא לך כסות של כבוד. ולא תחוש לכל מה שידברו ממך. אחר שהוא נביא והוא יודע האמת. ובעצתו תוכלי להתוכח עם כל באי עולם. או יאמר ונוכחת ועם כל זה תיסרך זאת ולא תעשי כדבר הזה עוד. וה"ר דוד קמחי פי' הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך לקנות ממנו בגדי צבעונים וזהו כסות עינים. כמו חכלילי עינים מיין והוא דרך הלצה: