צרור המור על התורה · דברים · פרק 4 · פסוק 1

ואמר ועתה ישראל שמע אל החוקים. כלומר אבל אתה עתה ברוך ה'. שכבר מתו אנשי המלחמה ושרית עם אלהים ועם אנשים. וכשם שישראל אתה מכונה. שמע אל החוקים ובאתם וירשתם את הארץ. ואני נשארתי לבדי עם מתי מדבר בעבור חטא קטן שהוספתי על דברי השם. ולכן אתם לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו. כמו שאני עשיתי שאמר לי השם ודברתם אל הסלע ואני הכיתי אותה ולא חלה. עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור. רמז בזה שלא יחשבו לומר שאע"פ שיעבדו אלהים אחרים שהם יצילום ויגינו עליהם. כי זה שקר כי תוהו המה. כי כבר ראיתם את אשר עשה ה' בבעל פעור. אשר עשה בו שפטים. וכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה'. ולא היה כח בבעל פעור להצילו מיד השם. וכן יעשה לאלהי העמים אשר סביבותיכם. ורמז עוד באומרו כי כל האיש אשר הלך וגומר ואתם הדבקים. שלא יחשבו לומר אע"פ שנחטא שלא יעניש אותנו אלא עם הרבים בבוא עתם כמו שעשה ליושבי כנען. ולז"א אינו כן כי בעיניכם ראיתם האיש שהלך אחרי בעל פעור השמידו ה' לו לבדו. והדבקים בה' נשארו חיים לפי שאין אתם נידונים בדיני יושבי כנען. כאומרו ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. כולם ביחד. אבל אתם כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות לבדם מקרב עמם. ועמם בשלום כמאמר ספרי. וכן אמר בפרשת נצבים והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. עד תום כל הדור ויסופו הרבים עם היחיד. וזהו למען ספות הרוה כמו שנפרש במקומו בעז"ה. לזה אמר שלא יהיה כן. אבל אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא לבדו. וכולם בטלים. ולכן אמר בכאן כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך. ואתם הדבקים בה' נשארתם חיים כלכם היום: