צרור המור על התורה · ויקרא · פרק 18 · פסוק 3

וסמך לכאן כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. לפי שעד עכשיו דיבר במעשה ארץ מצרים. באלו הזבחים בפרט שהיו רגילין לזבוח. בא עכשיו לכלול דרך כלל. ולאסור כל מעשה ארץ מצרים. ולאסור ג"כ מעשה ארץ כנען. אחר שיש להם משפטים ישרים ותורות אמת. וז"ש את משפטי תעשו. ולפי שאולי איפשר שמאלו המשפטים ימשכו להם רעות או דברים בלתי ראוים. לז"א ושמרתם את חוקותי ואת משפטי. כי הם כולם נכוחים וישרים. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואסר להם העריות. לפי שהיו רגילין בהם המצריים. וישראל ג"כ היו פרוצים בהם. ובדברים אחרים של טומאה בהעברת המולך ושכיבת זכר ושכיבת בהמה. וכן ואשה לא תעמוד לפני בהמה תבל הוא. כלומר תבלין ופלפלין מצא בבהמה יותר מבאדם. והנה זאת הפרשה של עריות אנו קורין אותה ג"כ ביוה"כ. לפי שיש בה סודות עליונים והם שרביטו של מלך ואין ראוי להשתמש בהם. אלא בן עמרם וכיוצא בו. ולכן יצא ממנו החכמה והתבונה והמלוכה. כאומרו כי אם לבינה תקרא. ואומר אמור לחכמה אחותי את. ולפי שהם דברי סתר וחכמה אנו קורין אותה ביום הנבחר והמקודש. ובמדרש אמרו שאנו קורין פרשת עריות ביוה"כ. לבקש מהש"י שלא יגלה ערותנו. כי אנו יודעים שחטאנו ועברנו על תורתו. ואחר שאנו מתודים חטאתינו ופשעינו. יהי רצון מלפניו שידיננו ברחמיו ולא תגלה ערותינו וחרפתינו: